"בשביל לקבל חיבוק אני צריכה לנסוע חצי שעה" אומרת יעל (שם בדוי) בחיוך עצוב. כולן מהנהנות. "עכשיו במלחמה, יותר מאי פעם, אני מרגישה כשלון על כך שלא התחתנתי. לא הקמתי משפחה. והנה אני נמצאת פה לגמרי לבדי, ערבים שלמים. זה קשה" אומרת ענת אחריה. אנו נמצאות במפגש מקוון שמטרתו לתת תמיכה קבוצתית לנשים רווקות החיות בתל אביב ובסביבותיה. המפגש התארגן דרך צורך שעלה בחדר הטיפולים למרחב מכיל ומחזק, תומך והומוגני מבחינת הסטטוס האישי – רווקות. שמונה נשים בטווח גילאים שבין שלושים ועד סוף שנות הארבעים שהמלחמה קבצה ביחד לשיח משותף.
הן מספרות על תחושת החרדה המתמדת, על כך שחלקן גרות בדירות קטנות ולא ממוגנות היות שזה מה שיכלו לאפשר לעצמן כלכלית, שבתחילה היו אצל חברים או ההורים אבל חזרו הביתה "כי כמה אפשר להיות בבית של מישהו אחר". בנוסף לחרדה הקיומית, לתחושת הביטחון האישי שנשברה, הן נפגשות – שוב ושוב עם ה"לבד" שלהן. לאחר ההלם הראשוני ניסו להתעשת, ליצור רציפות תפקודית, להמשיך לעבוד, להיות בקשר עם חברות, עם בני משפחה. כמו כולנו. אולם כשהערב יורד הן נמצאות לבדן. אין מי שאפשר לשוחח איתו, להניח ראש על כתף, להתחבק, להירגע ביחד. אין מי שיגיד משפט כללי כזה כמו "יהיה בסדר". אין את מי לנחם...
איני מכירה אותן אישית אך חשה מהן את תחושת האמפטיה וההשתתפות דרך החלונות הקטנים של מפגש הזום. במהלך כשעה וחצי נרקמה שיחת אותנטית וכנה כמו שרק נשים יודעות ליצור. הטראומה והזעזוע מדוברות בגילוי לב, החרדה הקיומית מקבלת תוקף והכלה והמצב האישי של הרווקות עולה בגלוי ומדובר. רווקות בחברה הישראלית נתפסת פעמים רבות ככישלון אישי והטעם מר. במיוחד בתקופה כזו.
כמנחת השיחה אני משתדלת להחזיק את המרחב הזה מתוך קשב ורגישות כלפי כל אחת מהן. לאורכו אני נותנת כמובן תיקוף לכל מה שהן מרגישות וחוות. מעלה את המורכבות של להחזיק בו-זמנית מצב של טראומה ושבר עם הרצון להמשיך את החיים. אני מתייחסת אליהן כאל הגיבורות של חייהן. גיבורות כי כל צעד ולו הקטן ביותר כמו לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לתפקד, הוא היבט של כוח שיש להעריך. היבט של אנרגיית חיים מבורכת.
בצורה גולמית עדין אני מציעה את החשיבות של לא להתנתק רגשית לגמרי וכן לפגוש את הפחדים והכאב במידה שכל אחת יכולה, ובה בעת גם לשמור על עצמן (למשל לא לצרוך אמצעי מדיה שונים, להיעזר במשפחה וחברים/ות למי שיש). היות שרק המפגש עם הכאב והטראומה מצמיח גם חיפוש אחר כוחות להתגבר ולהמשיך הלאה. חיפוש הרלוונטי עבור כל אחד ואחת מאיתנו, בין אם בתוך זוגיות ובין אם בלעדיה. אולם הן מפוכחות. יודעות שיש להן בעיקר את עצמן. יודעות שהן צריכות לשמור על עצמן כי אין מי שישמור עליהן.