קשה לסכם, אני חושבת בליבי. שנה שלמה... !!!
המחשבות מתגלגלות בתוכי ללא שליטה. ממה מתחילים?... אני מכירה את המצב המנטלי הזה. הוא קורה לי דווקא ברגעים בהם אני מנסה להתמקד. כמו למשל בזמן מדיטציה. כבר למדתי לקבלו, לנשום דרכו, להחזיר קשב אל הגוף ואז ברגע שחשבתי שכבר התמקדתי ב-"כאן ועכשיו" הן מתפרצות. ואני דווקא בעד רגעים של מחשבה, הרהור בעיקר התבוננות. אלה הם תמצית חיי הטיפול אותם אני חיה שוב ושוב עם כל מטופל או זוג שמגיעים לחדרי... אז למה זה כל כך קשה? בכל זאת אנסה. רגע לפני יום הכיפורים, עם סיומה של שנה והתחלתה של שנה חדשה.
ברמה האישית – מקצועית הייתה שנה מלאת עשייה. שנה של הכרה הולכת ומתבססת בכיוון שבחרתי – להעשיר מקצועית מטפלים ומטפלות בנוגע למרחב הפסיכו-סקסואלי בטיפול. הפודקסט, על אורחיו המרתקים/ות, מפגשי ההדרכה המקוונים שהתחילו בחודש מאי האחרון, התכנים והסרטונים. כולם ביחד חוברים לעשייה אחת גדולה ומספקת.
אולם ברמה החברתית והפוליטית אנו בתוך גל עכור ומדאיג, אני חושבת לעצמי לאחר ששהייתי לרגע בתחושת הסיפוק. גל המעלה בי תחושת שבר ודאגה, יחד עם חיפוש אחר "קצה חוט" להתנחם בו. למצוא תקווה. בניסיון למצוא איזון נפשי אני מזכירה לעצמי שמעולם בימי חיי לא הייתה פה כזו התעוררות חילונית, ליברלית, אזרחית שליבי איתה. המעידה שאיני לבד.
וברמה האישית – משפחתית אני חשה את הסיפוק העצום מלהיות מעורבת בגידולו של הנכד שלי - טומי הקטן, מהקשר עם בן זוגי, בנותיי ובני זוגן, מהקשר עם חברות, מקבוצת הכתיבה בה השתתפתי. אלה קשרים אחרים מבעבר, מכוונים פנימה אל תוך המשפחה, עם תדירות נמוכה יחסית של פגישות פיזיות עם חברות, אבל עם קרבה נפשית גדולה. עם אפשרות ליצור, להרגיש משמעותית, רגעים של אושר צרוף.
מאחלת לעצמי, למשפחתי ולכול מי שאני מכירה שזה ימשך. שהגל העכור ירד, שנמשיך להרגיש שלחיים פה יש טעם ותחושת משמעות הגובר על האכזבה, הרעש והלכלוך, שנהיה בריאים... שנוכל לחיות בשקט גם על פי תפיסותינו החילוניות... ואולי נתחיל מהסוף ונתקדם לאט לאט אל מטרות אחרות? לא יודעת. זה לא באמת משנה. כמהה ומשתוקקת שהחיים יהיו סדורים יותר, שלוים ועם הכרה שמוסר היא בסיס הכרחי ביחסים אנושיים. עם הידיעה העמוקה שגבולות גזרה של מה מותר ומה אסור אינם רק מחשבה פילוסופית אלא דרך חיים. לא רק לאחרים, גם לנו.