בשנים האחרונות למדתי להכיר עולם שלם, חדש - עולם המיינדפולנס. עולם בו אני מוזמנת לטפח את היכולת להקשיב – פנימה והחוצה, להיות ב"כאן ועכשיו" ולהתבונן בעצמי ובאחרים ללא שיפוטיות.
בחרתי להיכנס לעולם זה מתוך צורך פנימי להתמודד עם אי שקט, מתח פנימי וחרדות העולים בי לעתים, ומתוך הרגשה שלפעמים המילים אינן מספיקות. מתוך הכרה שיש כוח גם בשתיקה, בנשימה, בקשר עם הגוף. עבורי זוהי למידה אחרת הנכרכת בנכונות להתנסות בתהליכים אחרים.
האתגר להביט בעולם ממבט מתעניין, חברי, לעתים חומל אך לא מבקר, אינו פשוט עבורי. מתווסף אליו גם האתגר להעשיר את מנעד האפשרויות שלי כמטפלת לסייע למטופלי.
עזרה שאינה נקשרת עוד רק לאינטראקציה המילולית המוכרת, על תהליכי ההעברה הלא מודעים הגלומים בה.
אני מוצאת שתפיסת המיינדפולנס נקשרת גם לטיפול בעזרת סכמה תרפיה, גישה מקצועית נוספת שלמדתי בשנתיים האחרונות ומסייעת לי בעבודה הטיפולית. מטרתה לסייע לזהות מחשבות אוטומטיות, מצבי עצמי שונים וכיצד אנחנו שוב ושוב פונים לאוטומטים מוכרים של פרשנות ותגובה אותם נבקש לשנות בטיפול.
ההכרה שהמחשבות יכולות להטעות אותנו, והן רק מחשבות/פרשנויות ולא בהכרח עובדות, אינה קלה לעיכול. למדנו להעריך את יכולת החשיבה שלנו, לעודד את הפעילות הקוגניטיבית האנליטית והמנתחת ולסמוך עליה.
הן במיינדפולנס והן בסכמה תרפיה מתפתחת היכולת לזהות מחשבות כ"רק מחשבות" ולסמן אותן ככאלה, לא כעובדות מוצקות, תוך שאנו מוסיפים להן סימן שאלה המבטא ערעור על האוטומטיות שלהן. ככל שאני נכנסת לעולם תוכן זה יותר ויותר מלווה אותי החיפוש אחר נקודות השקה עם העולם הטיפולי, ובעיקר הטיפול הפסיכו-סקסואלי, מה שרבים קוראים הטיפול המיני. אני מוצאת כמטפלת מינית נקודות חיבור רבות בין גישת חיים המבוססת מיינדפולנס לבין מיניות. הן בציר תוך-נפשי, פרטני, של האדם עם עצמו והן בציר הבין אישי, הנקשר למרחב הארוטי הזוגי. אפרט להלן שתי נקודות מרכזיות של חיבורים אפשריים, אציג תיאור מקרה ומכאן אנסה להציע כיווני פעולה קליניים.
היכולת להיות ב"כאן ועכשיו": גישת המיינדפולנס מזמינה להסתכל בחוויה כמו שהיא מתוך קשיבות אל הרגע הזה. קשב מרוכז ופתוח בו-זמנית, כאשר השהייה בהווה טומנת בחובה התמודדות עם ריצוד מוכר של מחשבות הנישאות על גלי זיכרונות העבר ומביטות אל העתיד.
התרגול המדיטטיבי מציע לאסוף את הקשב לרגע הנתון דרך תשומת לב אל הנשימה והחיבור אל הגוף. ההתייחסות למחשבות המרצדות היא בבחינת "אורחים" לא קרויים המגיעים לביתנו. הן שם ואין הכוונה להתעלם מהן אך גם לא להיאחז בהן. אלא, להניח להן להיות ברקע, מעמדה מתבוננת ולא שופטת. הנשימה מהווה סוג של עוגן אליו ניתן לחזור שוב ושוב. הקשב אינו רק כלפי עצמנו – פנימה – אלא גם כלפי האחר/ת. כמו בלולאת האין-סוף נוצר קשב אינסופי בינינו לבין האנשים שבסביבתנו, והקשר עמם טוען במשמעויות נוספות אותנו ואותם ואת המרחב שבינינו. עבורי תפיסה זו מהדהדת את הגישה ההתייחסותית בטיפול, המדגישה את הקשר בין שני סובייקטים (או יותר) בחדר הטיפולים, כולל המטפל/ת המתמקם/ת ללא שיפוט. טיפול שמאחוריו התפיסה לפיה אין אמת אחת מוחלטת אלא אמת סובייקטיבית של כל אחד ואחת, והאינטראקציה בין בני אדם הינה בעלת ערך ומשמעות לטיפול הנפשי. באופן דומה מאותגר גם המרחב הארוטי עם מחשבות מרצדות תדיר לגבי מה שמטריד, עבר במשך היום או מחכה למחר. גם פה, אין הנחייה להילחם במחשבות אלה אלא להתבונן בהן. לנסות לשהות ברגע הנתון, להתמסר למגע הגופני ולהתמקד בנשימות.
פעמים רבות אנו ממליצים למטופלים/ות פעמים "לרוקן את הראש ממחשבות", אך יש להכיר בכך שהמוח מורגל להיות פעיל, ומתקשה לעשות זאת. דרך מגע, "משחק מקדים" כזה או אחר (איני אוהבת את הביטוי אך הוא מובן כך יותר), מתן תשומת לב לנשימות והחלטה להיות ברגע הנתון, מתחילים השרירים להתרפות ומרוץ המחשבות הולך ונחלש.
בנוסף, גם פה יש חשיבות לקשר הבין-אישי בין שני בני אדם, המוזמנים להיות קשובים הן לצרכי עצמם והן לצרכי הזולת בו-זמנית. קשיבות לחוויה הגופנית: בגישת המיינדפולנס מתן תשומת הלב היא לא רק לריצוד המחשבות ולנשימות אלא להשפעתן על הגוף, למידת החום או הקור באיברים, למידת כיווץ השרירים או הרפייתם, למה קורה לגוף באותו רגע (בין אם אנו יושבים, שוכבים, הולכים או רצים).
התרגולים כוללים הזמנה לסוג של מבט פנימי, המשוטט, סורק, את הגוף – לעתים מהראש כלפי כפות הרגליים ולעתים בכיוון ההפוך.
ההזמנה היא לייצר מצג גוף מתוח במידה אך בה בעת נינוח. הנשימות יכולות להוות עוגן להתמודדות עם כאב גופני, כמו לדוגמה - בהצעה להיעזר בנשימות בזמן צירי לידה או במהלך בדיקה רפואית חודרנית ולא נעימה. באופן דומה הרי שגם בטיפול הפסיכו-סקסואלי מגיעים המטופלים/ות פעמים רבות עם תלונה גופנית כזו או אחרת, והטיפול הנפשי מסייע לברר מה הגוף אומר על רגשות מודחקים כמו מתח, חרדה, אמביוולנטיות וטראומה או על היחסים הזוגיים.
גם פה, במרחב המיני, נדרשת קשיבות לגוף בו הנרתיק לפעמים מתכווץ או אין זקפה מלאה או נפגעת היכולת להגיע לאורגזמה. בהקשר זה אזכיר את דבריה של הפסיכואנליטיקאית הידועה פרנסיס מקדוגל (1989) שכתבה כי ה"גוף מהווה פעמים רבות את הבמה, ומציג למעשה את מאחורי הקלעים של הנפש". לפיכך נתבונן בתחילת הטיפול ב"מופע" הגופני, הסומטי, שעל הבמה, אך בהדרגה ניכנס פנימה לפגוש את התהליכים הנפשיים, הלא מודעים, המתבטאים דרך הגוף.
תיאור מקרה – אירית ויותם: אירית (שם בדוי), 36, מספרת בחדר הטיפולים עד כמה היא מתקשה להתפנות – בעיקר נפשית – לרגעים ארוטיים עם בן זוגה יותם (שם בדוי):
"תמיד אני עסוקה במה הספקתי לעשות היום ובמה לא. גם כשאני שוכבת במיטה אני מעבירה בראשי את חלקי היום השונים ובודקת את עצמי איך התנהגתי כלפי הילדים, כלפי הבוסית שלי וכלפי יותם.
האם הגבתי בצורה נכונה או לא.
מחשבות אלה חוזרות ונשנות, מעין לופ כזה בלתי נגמר, כשאני חשה פעמים רבות החמצה ותסכול על שבמהלך היום לא הגבתי אחרת, שהייתי פזיזה מדי בתשובתי, שאולי פגעתי במישהו. כשאני מגיעה למיטה בערב אני מותשת. המגע של יותם נעים לי, אך אני נשארת לחוצה ומתקשה להרפות מהיום שעבר. אני חוששת מהרגע שהליטוף יהפוך לדרישה מצידו למגע מיני מלא, ואאלץ שוב לומר שלא בא לי... זה כמובן מקשה עלי גם להתעורר מינית ולהיענות לו. פעמים רבות אני מעדיפה לישון.
לא נעים לי מיותם, אבל זה לא רק בגללו. גם אני רוצה לחזור להיות מי שהייתי פעם – אישה בעלת תשוקה. זה חמקמק עבורי היום. לפעמים אני מרגישה שהייתי בכלל יכולה לחיות בלי זה" יותם, (39), בן זוגה, מדבר בתסכול על המרחק שנוצר ביניהם במשך השנים. בתחילת היחסים הייתה רמה גבוהה של תשוקה, אירית לא רק שמעולם לא סירבה אלא גם יזמה בעצמה את המגע המיני לסוגיו. "חשבתי" הוא אומר, "שאני האיש הכי מאושר בעולם. גם מעניין לי איתה וגם יש סקס נפלא. זכיתי!" "למען ההגינות, הוא מוסיף ואומר, "גם לי היום קשה יותר ויותר להתמסר לרגע הנתון. גם אני עסוק במחשבות האינסופיות על העבודה ומה צריך לעשות. זה לא שאני לא מבין אותה, אבל ברגעים שאני מצליח להשתחרר אני לא יודע מה לעשות כדי לעזור לה להשתחרר יחד איתי ולשכוח מהכול. האם זה תפקידי כבן זוג? האם זו אחריות שלה? כבר לא ברור לי מה קורה, ואני בטח לא רוצה לכפות את עצמי על אשתי אם היא לא רוצה אותי. זה מעליב ומעורר תחושת דחייה, ובטח לא מוסיף לחשק שלי. לא כך ראיתי את החיים המיניים שלנו".
שניהם שאלו אותי - מה עושים עכשיו? הם אינם רוצים להיפרד אך המצב הנוכחי גורם לשניהם לתחושות מצוקה וללחץ.
התהליך הטיפולי: החוויה האישית של אירית ויותם מוכרת לזוגות רבים. נשים וגברים מספרים על הקושי להיות ב"כאן ועכשיו" לא רק ברמה המינית. אלא גם ברגעים בהם נדרשת הקשבה זה לזו ו/או לילדיהם. הדיאלוג הזוגי נפגע פעמים רבות לאור העומסים בחיינו, התחרות עם המסכים השונים והקושי להיות במצב של האזנה קשובה ולא מוסחת.
במרחב הארוטי הרי שהקושי מתעצם היות שגלומה בו פגיעות מסוימת, וציפייה לאינטימיות גבוהה וקשובה במיוחד. זהו אתגר, בשפת המיינדפולנס, של לנסות להחזיק קשב מרוכז ופתוח בו זמנית, תוך שהייה בהווה. ברגעים אינטימיים אלו אנו מתמודדים לא רק עם עומס ועייפות אלא עם מגוון הציפיות והעכבות הנקשרות לעצמנו ולחיים הזוגיים והמיניים, ובה בעת גם לרגשות עוצמתיות אפשריים של פגימות ובושה, חוסר ביטחון וחרדה. לאור זאת, נעודד מטופלים ומטופלות להיות קשובים לגופם ולמה הוא מבטא ביחס לעולמם הפנימי. נשלב בטיפול את פיתוח היכולת להתאמן בנשימות, נסייע להתמקד ברגע ההווה ונעודד להרפות ממחשבות מסיחות בכדי ליהנות מהחוויה.
בנוסף, נעשה עבודה על זיהוי מחשבות אוטומטיות (סכמות) שונות ועל מצבי עצמי (מודים בשפת הסכמה תרפיה), שהם מצבים פסיכולוגיים שמתוכם אנו מגיבים כלפי עצמנו וכלפי העולם, לדוגמה, מודים ילדיים (פגיעים, כועסים ולא מווסתים), או מודים הוריים מופנמים (חרדים, ביקורתיים ודורשניים). בטיפול למדו אירית ויותם ליצור אלטרנטיבות מחשבתיות, רגשיות והתנהגותיות. כך למשל המחשבה של אירית ש"אני לא יכולה להתעורר מינית, אבדתי את זה", נתפסה כ-רק מחשבה, ולא כעובדה מוצקה. אירית למדה, לאחר התבוננות ועיבוד, להחליפה בהסתכלות אחרת כמו: "יש רגעים בהם אני חשה שאני מאבדת את היכולת להתעורר אבל אני שמה לב שברגעים אחרים, בהם הצלחתי להרפות מההיאחזות במחשבות על היום שחלף, אני חשה אחרת. לעתים מגורה, ולעתים נלהבת ומסוקרנת. אלמד לחוות רגעים אלה בזמן הווה, ולמצות מהם את המיטב." התרגול המדיטטיבי בנשימות והעלאת הקשיבות יכולים אם כן לסייע בהתמודדות עם סוגיות של תשוקה. כיוון נוסף הוא הפחתת החרדה שיכולה לעזור לגברים בנושא עוררות, חרדת ביצוע ופליטה מהירה ומעוכבת.
הפחתת החרדה עבור נשים יכולה לסייע בטיפול בסוגיות שונות הנקשרות לא רק לעוררות, אלא גם לכאב ביחסי מין ולקושי להגיע לאורגזמה.
להערכתי ההנחיות המפורטות למפגשי מגע (Sensate Focus) הניתנות בטיפול הפסיכו-סקסואלי משתלבות אף הן בתוך התהליך הטיפולי מבוסס מיינדפולנס.
מדובר במפגשים של חקר הגוף והעונג, לא בהכרח עם מגע מיני מלא, כשבדקות אלה ההזמנה היא ללמוד "לשחק" מבחינה ארוטית, באופן קשוב לעצמך ולבן/בת הזוג. זאת במטרה לגלות שוב – האחד את השניה. אירית ויותם עברו שניהם בתהליך הטיפולי שינוי גדול בנוגע ליכולת להיות ברגע הנתון, לא להילכד ברצף המחשבות ולשנות דפוסי התייחסות. הם תרגלו נשימות על בסיס יומי, והשקיעו במפגשי מגע קבועים שהחזירו להם את ההנאה מהגוף, ללא מילים וללא ביקורת.
ההתחלה הייתה איטית, הדרגתית, מכוונת לרגעים קטנים של מגע הדדי, ובהדרגה התהליך התרחב, פנימה והחוצה, לחייהם הזוגיים והמיניים. הם גילו את מה שאנו לפעמים שוכחים - ליטוף, נשיקה או חיבוק הם בעלי משמעות רבה מבחינה רגשית עבורנו כבני-אדם, לעתים יותר ממגע מיני מלא. עמדה פנימית של קשיבות, המכוונת פנימה ולרגע הנתון, יכולה לסייע לכולנו ליהנות מהמגע בכלל והמגע המיני בפרט, ומנוכחות בני ובנות הזוג האהובים עלינו.