"אני גומר מהר... זה כאילו בורח לי. לפחות זו התחושה" אומר יואב בתסכול. הוא מדבר על תופעת הפליטה המהירה המלווה אותו מאז החל להיות פעיל מינית בגיל 12. גיל בו פותה על ידי בת שכנים, בת 16, והתנסה בחדירה ראשונה. הוא זוכר שהיה כולו מגורה, להוט, אך בה בעת לא הבין ולא ידע דבר על יחסי מין ממשיים בין גבר לאישה.
המפגש הגופני ותחושות הגוף זכורות לו היטב: הוא התקרב אליה, חדר ומיד "גמר" להפתעתו הגמורה.
זה קרה שוב ושוב ומאז, עד היום בגיל 25, הוא "גומר מהר". דפוס שכאילו "נדבק” אליו, התקבע ואינו
יודע כיצד לשנותו.
יואב הוא בחור נאה. מאז היותו נער צעיר הוא זוכר את עצמו כמי שמהווה מוקד לתשומת ליבן של נערות ונשים. הוא היה מוחמא מכך אך בה בעת גם הרגיש מבוכה רבה. חש את ציפייתן שישים לב אליהן, ידע
כיצד לגעת בהן, כיצד לגרום להן הנאה. אלא שהוא לא באמת ידע... לא באמת.
ניזון מפיסות מידע שהוחלפו כהלצות בין חבריו, מקטעי פורנו שראה ומסדרות נוער בהן נשיקה תמימה
הייתה שיא המיניות – יצא למפגשים המיניים. מפגשים בהן גילה לחרדתו, שוב ושוב, שהוא גומר מהר.
לא מצליח להחזיק מעמד יותר מעשרים שניות לערך בתוך גופה של הפרטנרית המזדמנת שלו.
20 שנים של עונג שלאחריהן הגיעו רגשות של מפח נפש ותסכול, אפילו בושה.
ככול שבגר הלקה את עצמו יותר ויותר. "איזה מין גבר אני" חשב לעצמו. מאכזב ביותר... "האם אתה יודע לזהות מה אתה חש בגוף ברגעים אלה?" אני שואלת אותו. "מתח בכל הגוף" הוא עונה מהורהר. "סוג של דריכות, אצבעות הידיים נמתחות קדימה והפה הופך ליבש". "האם אתה מכיר תחושות אלה מחייך בכלל ומילדותך בפרט?" יואב מהרהר. הוא לא בטוח... בהדרגה הוא נזכר שכל פעם שחש בסכנה כלשהי אלה היו תחושות הגוף שלו. הדריכות, האצבעות הנמתחות קדימה, היובש בפה.
"על איזו סכנה אתה מדבר?" אני שואלת. "שאני אפשל, שיחשבו שאני לא מספיק טוב, שנכשלתי איכשהו... בכל תחום. המבט הזה של הורי, של מי שמולי, של הבחורה שאיתה הרגע שכבתי. אני ממש פוחד ממנו." "אולי גם מהמבט שלי?". "כן" הוא עונה ללא היסוס. "מרגיש שקשה לקיים יחסי מין בהנאה, להכיר את נקודת האל-חזור שלך, לשחק עמה, כאשר אתה מתוח בצורה כזו", אני אומרת לו. "נכון, לגמרי, רק שאיני יודע איך לשנות את זה", הוא מודה במבוכה.
פליטה מהירה מטרידה גברים רבים. יואב אינו היחיד. "אני מרגיש מבויש" הם אומרים,
"זה נגמר מהר מדי... כאילו בורח לי משהו...".
פליטה מהירה מוגדרת כפליטת זרע בזמן של עד דקה, והיא מתרחשת אצל רוב הגברים (לפחות 70
אחוז ומעלה) באיזה שלב של חייהם.
יש לכך סיבות שונות:
1. תדירות נמוכה של יחסי מין מביאה לסף ריגוש נמוך ולעוררות גדולה, למשל, כך שברגע שמתחיל אקט
מיני קשה להשהות את הפליטה. אורן, מטופל אחר, מספר ש"האקט נגמר לי כמעט לפני שהתחיל כי נויה
ואני כמעט ולא שוכבים, כשזה קורה אני כל כך מרגיש שאיני יכול לעצור את זה. זה לא בשליטתי".
2. הרגל אוטומטי שהתקבע בגוף מגיל צעיר. יואב למשל התחיל לקיים יחסי מין בגיל צעיר בו לא ידע דבר
על מיניות – לא של עצמו ולא של נשים. הוא התרגש כשהתחילה החדירה, בפעמים הראשונות בהן קיים
יחסי מין והגוף כאילו קיבע התנהגות זו שחזרה שוב ושוב. הדברים מעלים את "המחיר" של התחלת יחסי
מין בגיל צעיר מדי בו הנער עדיין לא באמת בשל רגשית להבנה מלאה יותר של המשמעות של "יחסי מין"
עם סובייקט אחר.
3. ביטוי ליחסים זוגיים מתוחים בהם מידת הביקורתיות גדלה והחשש ולהרגיז את בת הזוג מהדהד ללא הרף. יעלה וירון, זוג החי ביחד כבר כ-10 שנים, מספרים על העמדה הכועסת תדיר של יעלה כלפי ירון למרות הקשר העמוק ביניהם. הוא לימד את עצמו ללכת "על ביצים", להימנע מקונפליקטים. כך כשהם מצליחים להתקרב ולהגיע לאקט מיני הוא חושש מפני מה תאמר, איזו ביקורת תהיה לה ביחס להתנהלותו והאם תתפרץ
עליו. אי לכך, הוא חודר ופולט כמעט מיד. מה שבתורו מעלה שוב את כעסה ואת חוסר ביטחונו.
4. חוסר ביטחון עצמי והרגשת ערך נמוכה של הגבר. בעקבות זאת הפליטה המהירה מבטאת פעמים רבות את ההרגשה הפנימית ש"אני לא מספיק גבר. שאין תוקף למיניות שלי ולהנאתי, ולא מגיע לי לקחת את הזמן. זה בלאו הכי לא ישנה". מחשבות המעלות ייאוש וחוסר אונים. חשוב לדעת שניתן לסייע במקרים אלה. הן על ידי מתן תרופות המסייעות להשהות את הפליטה, והן בעזרת שיחות בתהליך טיפולי. תהליך שכזה גם יכלול הנחייה התנהגותית בשיטת טיפול הנקראת "עצור-התחל" בה לומד הגבר להכיר את נקודת האל-חזור (שלאחריה אינו יכול עוד לעצור את הפליטה) ולהשהות אותה.
מה שאומר שיש תקווה.