לאורך שנות ההיסטוריה של התרבות המערבית קבלה המיניות הנשית פרשנויות שונות. היא נקשרה, בעיקר לפוריות, אך גם ליכולות קסם מאגיים המטילים את חיתתם על הגברים, מוקסמים ומפוחדים בו-זמנית.
אולם נדמה כי יותר מכול נקשרה המיניות הנשית - בתודעה הציבורית והפרטית - למשמעויות שליליות. כאלה הקושרות אותה עם ביזוי, טומאה ולכלוך.
נשים ונערות נאלצו להתמודד עם הגדרות חברתיות דיכוטומיות ומפלות, המסווגות אותן כ"כשרות" ("מדונות", "קדושות") – קרי כאלה שניתן להתחתן עמן ולהקים משפחה, למול אלה שניתנות לניצול מיני ללא רגשות אשמה – "זונות" ("קדשות").
הן ה"מדונות" והן אלו שתוייגו כ"זונות" סבלו מגינוי מיידי ביחס לביטוי מיניותן.
ההצדקה שעמדה מאחורי סיווג חברתי נפוץ זה נשענה על האשמת הנערות והנשים עצמן בכך שהן מועדות להתנהג בצורה מינית "מופקרת". כלומר, חופשית מדי ומועדת להביא עליהן אסון. כמו כן, נקשרה השליטה במיניותן לערכים של "הדרת כבוד" גברית, ולשמירת "הטוהר" המיני כעדות לכבוד המשפחה ולאיכות חינוכה את הנערה.
נערות ונשים גדלו, ועדין מתחנכות, לאורו של פיצול המתקיים בתודעה בין נשיות בכללותה לבין הפן המיני. הנשיות עדין נקשרת במידה רבה - לרכות, לעדינות וליכולות "טיפוליות" באחרים, בעוד שהמיניות הנשית הינה גוון בעל נופך של לכלוך, אולי אפילו זוהמה!
סיווג חברתי מעין זה שימש ומשמש עד היום סוג של פרקטיקה חברתית דכאנית ביחס לעולמן המיני של נערות ונשים כאחד.
במהלך המאה העשרים, במיוחד מאז שנות הששים ותחילתה של המהפכה הפמיניסטית, נטענה המיניות הנשית במכלול של משמעויות חדשות. המצאת הגלולה למניעת הריון עודדה תהליכי הפרדות מסוגיית הפוריות לכיוון שאלות אחרות, הנקשרות לזהות ולאיכות חיים. הדיון הפמיניסטי בתשוקה ובאוננות נשית העלה את ההשתחררות האפשרית מבלעדיותם של יחסי מין עם פרטנר זוגי, אך יותר מכול הבליטה את זכאותן של נערות ונשים להנאה מינית ולביטוי תשוקתן.
לאורם של תהליכים אלה בעולם המערבי עולה השאלה ביחס למתרחש בשנים האחרונות בחברה הישראלית. כפי שעלה בעבודת הדוקטורט שלי –"מיקומי זהות – כעס ובושה כמבארים התנהגויות מיניות וזוגיות בקרב בני נוער" נראה שהמיניות הנשית ממשיכה לקבל משמעויות וגוונים נוספים.
לאורם של הממצאים עולה סוגיית התשוקה המינית והזכאות לבטאה, אם כי אינה נעדרת לבטים וספקות. בעקבות ממצאי המחקר בחרתי להתייחס לשתי שאלות של נערות בנושא זה שהגיעו לאחרונה לאתר של "דלת פתוחה". להערכתי יכולות שאלות אלה לפתוח צוהר נוסף עבור מטפלים ויועצים מיניים בנוגע לעולמן הפנימי של נערות וללבטים המתקיימים בו ביחס לביטוי מיניותן.
השאלה הראשונה, של נערה בת 16, הייתה:
"יש לי חבר כבר בערך חודשיים. ככל שאנחנו מתקדמים בנושא ה"מיני" אני מרגישה יותר ויותר צורך לזה. כל פעם שאנחנו נפגשים אני רק מחכה לרגע בו נתחרמן וכשמדי פעם זה לא קורה זה מבאס אותי.
אני חושבת המון המון על מין ומדמיינת אותי שוכבת עם החבר שלי וכאלה.
אפילו בתחילת הקשר שלנו שעוד לא התחלנו להתחרמן אני הובלתי את היד שלו לאיבר מיני.
אני יודעת שאני צעירה מדי בשביל לקיים יחסי מין אבל זאת לא הפואנטה למה שאני אומרת, פשוט ממש קשה לי ואולי מוזר שהנושא של המיניות ממש חשוב לי ונושא כ"כ מרכזי בחיים שלי ולא יוצא לי מהראש..."
למקרא שורות אלה עולה בברור הצורך של הנערה באישור, בלגיטימציה, למיניותה הפעילה. מיניות סקרנית, משתוקקת, חקרנית, אם כי אינה נעדרת גבולות ( "אני יודעת אני צעירה מדי בשביל לקיים יחסי מין..."). נדמה כי בחדרה הפרטי היא יושבת וכותבת על רגשות הבלבול וההצפה המלווים את המיניות החדשה והמתפרצת הזו.
נדמה כי עוצמתן של תחושותיה המיניות, שכנראה חזקות יותר מאלה של בן זוגה הצעיר, מפתיעות אותה - יותר מכול. תוך שהיא נאבקת עם הדהודיהם של מסרים חברתיים, היכולים לגנות אותה בגין סקרנותה המינית ולדכא אותה מפני ביטוייה, היא מבקשת מקום לשיתוף ולביטוי. אולם, יותר מכול, היא זקוקה לסוג של אישור.
אישור על כך שהיא "נורמאלית", שמותר להרגיש כך, שמותר ליזום ושבהחלט מותר שמיניותה תעמוד במרכז קיומה. קשה להאמין כי שאלה דומה תגיע מצד נער בגילה היות שמכלול רגשות אלה נקשר חברתית עם גבריות, ודווקא העדרן עלול להעלות תחושות של קונפליקט ואי הלימה מגדרית.
שאלה נוספת מעלה את הדילמה ביחס ליחסי מין שאינם מעוגנים בקשר של אהבה. סוג של התנהגות מינית הנתפסת כ"מקובלת" בקרב נערים וגברים.
בת 16 נוספת שואלת:
"...בקשר לידיד. לא יודעת, לא נראה לי שיהיה בינינו משהו רציני. אני לא חושבת שאני אוהבת אותו, אבל הוא בהחלט מרשים אותי. האם יש משהו רע בלקיים יחסי מין עם מישהו שכאילו לא יהיה יותר מזה?
האמת, אני בטוחה שלא יהיה יותר מזה אז לא אכפת לי לפחות לשכב איתו, כי במילא הוא לא מושך בקטע של יופי או חכמה...
הגוף שלו רק מושך, תעזרי לי. תודה!"
ניתן לומר רבות בדבר הקשר שבין יחסי מין לבין רגש אהבה ולדון ב-מהי התנהגות מינית בריאה למול זו שאינה כזו. אולם בדומה לנערה הקודמת נראה שנערה זו מייצגת "פריצה" נוספת למתחם השמור כל כך של התנהגויות מיניות הנקשרות לגבריות.
היא מעלה את סוגיית ההתלבטות בין פעילות מינית המבוססת על משיכה מינית בלבד לבין כזו המקבלת אישור ועידוד חברתי היות שהיא נקשרת למערכת יחסים רומנטית. האפשרות לניתוקה של הפעילות המינית מרגשות הערכה ואפילו אהבה, מעלה בה הרהור על הדרך בה עליה לבחון את תשוקתה - "האם יש משהו רע בלקיים יחסי מין עם מישהו שכאילו לא יהיה יותר מזה?..."
לסיכום
ההבחנה ההיסטורית בין "מדונה" לבין "שונה" נתנה במשך שנים אישור להרחבת מעגל ההתנסויות המיניות של נערים וגברים ובה בעת פעלה לצמצם את ביטוייה של המיניות הנשית. הבחנה קוטבית זו ממשיכה להתקיים בתודעה הנשית אך היא הולכת ונפרצת, גם אם ה"פריצה" מתרחשת עדין, לעתים רבות, בחדרי חדרים מול המחשב הפרטי וכחלק מהרהורים אישיים.
משמעותה שנערות מתחילות לכפור באיסורים החברתיים הנקשרים למיניות נשית. הן פוסעות צעד אחד קדימה, בהיסוס ובזהירות, כשהן ממשיכות בלא יודעין (אולי) את תהליכי המהפכה המינית הפמיניסטית. תהליכים שתחילתם עוד בשנות הששים של המאה הקודמת. עיקרה של פריצה זו היא הדרישה לחבור לגופן, לתשוקתן ולרגשותיהן.
שינויים אלה מאתגרים אותנו - המטפלים והיועצים מיניים (וכל מי שעובד עם נערות). התנהלות המחייבת אותנו לבדוק את סולם הערכים עליו התחנכנו ולנקוט במשנה זהירות. כך למשל, עלינו לבחון את סולם הערכים שלנו ואת יכולתנו לא להתמקם במיקום מסורתי מזהיר, שולל ומגנה, גם אם התלבטויותיהן של הנערות מעוררות בנו דאגה וספק.
יש להיזהר מתגובות מבקרות ומגנות. זאת משום שהפגישה עם נערות ונשים צעירות ב"צומת" עדינה זו של תחילת חייהן המיניים הינה בעלת חשיבות בנוגע ליחסיהן העתידיים הן עם עצמן ועם גופן והן עם בני זוגן. כפי שאזהרה וביקורת יחרטו בתודעתן לעד כך גם החוויה של קבלה ויצירת האפשרות לבדוק ולברר – לה הן זקוקות כל כך.