"...למרות שחשבנו ששנינו מוכנים, לא ידענו כמה זה יהיה קשה כשהילדים ייוולדו!" אומרים שוב ושוב מטופלים/ות שונים, ביניהם גם אלה שהיו בטוחים שהם בשלים ומוכנים ליצור זוגית, רק מחכים להקמת משפחה ומסוגלים להתמודדות משותפת עם עומסי החיים. אני זוכרת אותנו, זוג צעיר, לאחר טיפולי פוריות. שנינו הרגשנו שאנחנו הכי מוכנים בעולם לקראת הילדה הבכורה שעומדת להיוולד לנו, ועדין היה קשה ממש... אז מה קרה?
הנה כמה מחשבות על הקשיים הזוגיים לאחר הולדת הילדים:
- השפעתן של ציפיות גבוהות מדי – ציפיות כאלה גורמות לתחושה של אכזבה ומפח נפש לאור הפער בין מה שחשבנו שצריך להיות לבין המציאות. ברמת היומיום נדרשת הרבה יותר גמישות וסבלנות זה לזו, ולא רק אג'נדה על "איך החיים צריכים להראות".
- קושי לעזוב את השגרה המוכרת עד כה – עבור נשים רבות השגרה המוכרת כללה גם את השתתפות בעולם העבודה, שמשמעותה עניין וערך עצמי. בנוסף, הפרידה של שני בני הזוג מהזמן הפנוי, מהיכולת לתכננו בלי הגבלות רבות מדי, מעשיית ספורט והדילול במפגשים חברתיים. בעצמי זוכרת עד כמה אין כוחות לחיי חברה לאחר לילות ללא שינה.
- ההבדל המגדרי - אחד ממקורות המתח נעוץ בעובדה שעדין נשים רבות הן אלה שעולמן השתנה לחלוטין בעוד גברים רבים ממשיכים בשגרת חייהם – במידה רבה. מה שיכול לעורר בהן תחושות תסכול ודיכאון, תחרות וקנאה.
- קיומה של רמת ביקורתיות גבוהה - העמדה הפנימית הביקורתית, שאולי גרמה לכך שקשרים זוגיים אחרים לא נמשכו, לא השתנתה. לכן על אף שהזוגיות נוצרה, יש רמות גבוהות של ביקורת כלפי בן/בת הזוג.
- השפעת הולדת הילדים – אירוע משנה חיים ומהווה, למרות האהבה כלפיהם, מקור ללחצים ולמריבות בלתי פוסקות. גם לתחרות. במיוחד אם לא נלקחו בחשבון הערכות הכוללת עד כמה יש ברשותנו משאבי עזרה, "עוגנים" שונים (בני משפחה אבל לא רק הם...).
- אובדן האינטימיות – הכוללת בתוכה גם את אובדן התשוקה והקושי לקיים חיים מיניים בשל העייפות והמתחים השונים – מוסיפים למתח ולמרחק הנוצר בין בני הזוג.
אז מה עושים?
- דיאלוג – חשוב ביותר לפתח את היכולת לשמר דיאלוג שאינו מאשים, שאינו מבוסס על מסר "את/ה" (לא בסדר, פגעת בי, עשית לי). דיאלוג בו מבטאים תחושות במסר של "אני מרגיש/ה, אולי טועה אבל נדמה לי ש... הייתי רוצה...".
- הכרה – לתת הכרה זה לזו על המאמצים הכבירים שעושה כל אחד מצידו. באם נרגיש שקופים או לא מוערכים הרי שהזעם והביקורת ההדדית רק יתגברו.
- סבלנות – כדאי מניסיוני להימנע מלהסיק מסקנות או לשפוט לאור מצבים זמניים שבהכרח יעברו עם הזמן. מבט תהליכי, סבלני, היכול להחזיק עמדה אופטימית, מסייע לעבור את התקופות הקשות.
- להרגיע – היכולת להרגיע את עצמנו ואת בן או בת הזוג שלנו חשובה אף היא כדי לתת פרופורציות, לא לשקוע בייאוש, לתמוך ולחזק זה את זו. לכך נדרשת היכולת להיות סבלניים, לראות את התהליכים כ"גלים" עולים ויורדים ולא כמציאות קשיחה ובלתי משתנה.
- ליצור זמן זוגי – גם אם קשה. להתעקש. להחליט שזה בבחינת זמן "מקודש" מכל בחינה.
- לפנות לטיפול זוגי – באם לא מצליחים לבד הרי שאפשר לפנות למרחב בטוח בו ניתן לאוורר את המחשבות והרגשות, לקבל חיזוק והכרה, להבין מה מפעיל אותנו באופן לא מודע ובעיקר ללמוד להקשיב טוב יותר זה לזו.