top of page

הקשר בין לחץ ומתח לנפשי למיניות



"אני מרגישה מתוחה כל הזמן" אומרת לי שירי באנחה. "הכתפיים תפוסות לי, התיאבון נפגע ואני בהחלט יותר עצבנית. אני משערת שלכן הלכה לאיבוד גם התשוקה המינית שלי. אבל ממש לגמרי" היא מלכסנת מבט לעבר רועי שיושב לידה ונאנחת שוב. "אני מבין את זה לגמרי" אומר רועי לאחר שתיקה קצרה. "גם אני חש מתוח בגלל עומס החיים וכל מה שקורה במדינה. רק שאצלי זה משפיע בדיוק הפוך. הרגעים בהם אני עם שירי במיטה הם רגעים בהם אני נרגע ושוכח מהכול".


דבריהם של שירי ורועי נותנים לנו דוגמא מצוינת עד כמה סטרס ולחץ משפיעים באופן שונה על כל אחד מאיתנו. אין כאן "נכון או לא נכון, בסדר או לא בסדר" אלא קשת של תגובות אנושיות אפשריות, שונות, המזמינות אותנו לגשר על פני הפערים והשונות בינינו. הנה כמה מחשבות בכיוון הקשר שבין סטרס לבין מיניות ומה אפשר וכדאי לעשות:


-הסטרס מכווץ אותנו – רגשית, מנטלית וכמובן גם גופנית. כשאנו נפגעות היכולת שלנו לחשוב בבהירות, להיות פנויים רגשית, ובה בעת גם השרירים וכלי הדם מתכווצים. היכולת שלנו ליהנות, להרגיש משהו אחר מאשר תחושות של לחץ, דחיפות ומתח, יורדת ולעתים ממש נעלמת.


-הפגת המתח - לכל אחד/ת מאיתנו דרכים קצת אחרות להפיג מתח. בשלב ראשון חשובה המודעות. זה אומר הקשב לגוף, ההכרה בכך שהוא מאותת לנו להאט, אולי לעצור. חשוב לא להתעלם מהאיתותים. בשלב השני למצוא את מה שיכול לסייע: מדיטציה יומית, תרגילי נשימות, הליכה, פילטיס/יוגה וכדומה. גם לפנות זמן לשיחה טובה עם בן/בת הזוג, חבר/ה טוב/ה יכול לעזור מאוד. להקל ולהרגיע.


-להחליט שזהו... – מגוון ההצעות שהצעתי מעלה נקשר לבחירה בפתרונות שאינם אשלייתיים, או חיצוניים, כמו חומרים פסיכו-אקטיביים, או לפחות לא רק הם. אנחנו האחראים על נפשנו וגופנו ולכן אי אפשר לצפות מאנשים אחרים לפתור לנו את המצוקות שלנו. עצם החיפוש, הנכונות להתמודד – כבר חשובים לכשעצמם. ואפילו - בשלב מסוים לעצור ולומר "אני לא מוכנה להרגיש ככה יותר... אלה לא החיים שאני רוצה...".


-ומה עם המיניות שלנו? התמהיל הזה שנקרא "מיניות אנושית" הוא כמו פקעת רבת חוטים וקשרים, חלקם מודעים וחלקם – לא. פעמים רבות הופכת פקעת זו למורכבת ולפחות נגישה להרבה מאיתנו - הנשים - בשל סטיגמות שונות, לחצים חברתיים וחוויות פגיעה. העבודה הפנימית והגופנית על מצבי סטרס מאפשרת לנו לשוב ולמצוא "קצוות חוט" כדי לאחות את החיבור שנפרם – את הקשר בין הגוף לבין הנפש, בין עצמנו לבין המיניות שלנו.

bottom of page