במאמר הקודם פגשנו את סיגל ואלון, זוג צעיר שמתמודד עם שינויים בחוזה הזוגי, הנוגעים לקשרים חברתיים.
אולם שינויים אלה אינם היחידים עמם צריכים סיגל ואלון להתמודד כשהם נמצאים ב"מסע" זוגי. הגעתם לטיפול זוגי מספר שנים מאוחר יותר נכרכת סביב הצורך בהתאמת החוזה הזוגי לשלב אחר של חייהם – שלב בו הם כבר הורים לבן קטן, עובדים למחייתם ומנסים להתמודד עם כל "החבילה" הזו שנקראת חיי נישואין.
הפעם, היוזמת של השינוי ב"חוזה" הזוגי הינה סיגל.
סיגל בנתה את הקשר הזוגי עם אלון סביב ההכרה שהוא יהיה בן זוג נאמן ואבא טוב לילדיה העתידיים. הניסיון המיני הראשון המשמעותי שלה היה עם אלון, והיא לא הייתה מכוונת כלל לצרכיה המיניים.
ניכר שבראשית הקשר היא המשיכה להתמקם זהותית במיקום נשי מסורתי. כלומר, לדאוג לצרכיו של בן זוגה ולביטחון שיספק לה מבחינה כלכלית. האפשרות שאלון יהווה "אבא טוב" לילדיה הייתה משמעותית עבורה גם כן, והיוותה גורם חשוב בהחלטתה להינשא לו.
במשך השנים חל שינוי. שינוי שמתרחש בחיי נשים רבות ככל שהן מתבגרות ומתחזקות נפשית ויכולות לחבור לצרכיהן העמוקים ביותר. סיגל נוכחה לדעת שהחלק המיני, זה שעדין לא העזה לבטא, הופך לחשוב לה – יותר ויותר.
ההיחשפות שלה לשיחים חברתיים שונים בנושא אורגזמה מינית, מיניות נשית וזוגית פעילה וסוערת כמו גם אוננות נשית הביאו אותה לידי מחשבות שונות. היא חזרה והשוותה את הזוגיות שלהם, על היבטיה המיניים, לזו המתוארת על ידי חברותיה, בסרטים שונים ובסדרות טלוויזיה.
סיגל נוכחה לדעת, כמו אלון שנים לפניה, שהיא זקוקה לשינוי נוסף בחוזה הזוגי.
הפעם מדובר בשינוי שיוכל להביא לידי מימוש וביטוי את צרכיה המיניים.
הזוג פנה לטיפול היות שהגרעין המיני הטמון ביחסים הזוגיים אינו פשוט לשינוי במחי החלטה ו/או הכרה מודעת כזו או אחרת. אלון, שעבר תהליכים רבים של שינוי והתרחקות מגבריות "כובשת" ופעילה תמיד, נוכח לדעת שיחסי מין שמרכזם חדירה אינם מספקים את בת זוגו. היא נזקקת ליחסים מיניים בעלי רמת אינטימיות גבוהה יותר, הכוללים תפיסה שונה של מיניותו. יחסים בהם החדירה אינה בהכרח הציר המרכזי של ההתנהגות המינית.
סיגל מצידה מביעה תביעה, שאף היא מבוססת על הכרה בהדדיות ובנכונות לעשות שינוי בעצמה. לאחר שנים בהן הייתה ממוקדת בלרצות – הן את אביה והן את בן זוגה – היא כמהה לחבור לעצמה ולגלות את מיניותה.
גילוי זה אינו מנותק מחייהם המשותפים והיא רוצה להתנסות מינית ביחד עם אלון. בתחנה זו של חייה היא מתפנה לצרכיה המיניים והתאמת החוזה הזוגי חשובה לה מאוד. חשובה עד כדי שסירובו האפשרי של אלון להשתתף בו מעמיד את המשך הקשר בסימן שאלה מבחינתה.
נראה שהשינוי המתבקש דורש מאלון לחשוף את פגיעותו האפשרית, להתמודד עם חרדות שונות מפני הלא מוכר ולהיות מוכן להשתנות. נדמה שהזוג עומד שוב בפני המתח שבין שימור הדפוסים הקיימים בחייהם לבין שינוי והיפתחות לדפוסים חדשים.
בדומה למה שחוו בעבר יוזם רק אחד מהם (בתחילה) את השינוי, אך עתידו של הקשר נקשר למידת היענותו של הצד השני.
לסיכום, הטיפול הזוגי והמיני של אלון וסיגל ממשיך להתקיים ותובע מהם בדיקה עצמית וזוגית שאינה תמיד פשוטה. מהדברים עולה כי מעגל החיים הזוגי, נדרש שוב ושוב להתמודדות עם צמתים שונים של החלטה ושינוי.
המבט הפסיכולוגי, הדינמי, אינו מספיק להבנת תהליכים אלה ונדרש מבט נוסף – זה המכיר בתהליכים חברתיים של שימור ושינוי חברתי.
ההבנה הפסיכו-חברתית מסייעת לזהות את המיקומים המשתנים בתוך הקשר, וכיצד הם חוברים לדינמיקה של שינוי במיקומי הזהות המגדרית, ולהבנה שונה של זהויות נשיות וגבריות.
אני מעריכה כי אמירה כוללת שתופסת שינוי כחלק ממערך החיים הינה נכונה אך אינה מספקת להבנתו. וכן, באם מטפלים זוגיים ומיניים באים מאג'נדה טיפולית של שוויון בין המינים ומחויבים לה הרי שהמרחב הזוגי פותח אפשרויות לשינוי ולקידום שוויון, אך יש לעשות זאת בזהירות ולא מעמדה ערכית מטיפה ומכפיפה. באופן כזה יקבל השינוי במערך הזוגי מהות של ממש ולא יהיה שינוי קוסמטי חיצוני בלבד.