זוגיות וקשר אינם מתחילים רק מתחת לחופה. סוגיות של נאמנות, בלעדיות ורצון לשמר את ה"לחוד" גם בתוך ה"ביחד" מתחילות כבר בגילאים צעירים.
נראה שיותר מאי פעם נדרשת הזוגיות ליכולת גמישות שתסייע לבני הזוג להתמודד עם צרכים משתנים במעגל החיים. השינוי הנדרש אינו כרונולוגי והתפתחותי בלבד, אלא הינו תוצר של ריבוי הנחיות חברתיות.
ההנחיות הישנות ביחס לנשיות, לגבריות, ליחסים זוגיים ומיניים מתמודדות עם שיחים חדשים ביחס לזהויות מגדריות ועוברות אף הן שינוי והתאמה.
במאמר זה, הראשון מבין סדרה של שלושה, אתחיל להציג דילמות שונות שעמן מתמודדים בני זוג הנמצאים בקשר זוגי ארוך טווח.
המאמר הראשון יציג דילמות הנקשרות לגיל צעיר (גיל ההתבגרות המאוחרת ותקופת הצבא), ואילו שני האחרים יעסקו בסוגיות נוספות שנקשרות לשלבים מאוחרים יותר במעגל החיים.
אלון וסיגל
הם זוג צעיר בסוף שנות העשרים לחייהם שהגיעו אלי לטיפול זוגי בעקבות קשיים שעלו בחייהם המיניים.
הם הכירו בזמן שירותם הצבאי ונישאו זמן קצר לאחריו, כששניהם היו כמובן צעירים מאוד.
בתחילת הקשר הזוגי, עוד בתקופה שהיו חברים, החליטו שניהם כי הם מתנתקים מקשרי העבר, קרי – קשריו של אלון עם ידידות שונות שהיו לו בתקופת התיכון וקשריה של סיגל עם ידידים שונים, כולל חברה לשעבר. החלטה זו החזיקה מעמד כשנה וחצי במשך תקופת ההתאהבות הראשונה, כשהמשיכה המינית החזקה שביניהם עזרה אף היא לטשטש את חווית הניתוק מקשרים חברתיים משמעותיים אלה.
יום אחד, מספר אלון, הוא הסתובב בבסיס לבדו, בזמן שעה פנויה שהייתה לו, והכתה בו ההכרה שהחלטה זוגית זו אינה מתאימה לו יותר.
"חשבתי לעצמי שאם הקשר הזה מסתיים אני נשאר לגמרי לבד. חסרו לי שיחות נפש עם הידידות האלה שלי... החלטתי שאני הולך לדבר עם סיגל ולשנות את ההחלטה הזו שקבלנו."
השיחה עם סיגל לוותה בחשדנות התחלתית מצידה, היות שהיא סברה שאולי אינה "מספיקה" לאלון, ושהוא מתכוון לקיים גם קשרים מיניים נוספים מחוץ לקשר הזוגי. דאגתה העיקרית בשלב זה הייתה סביב האפשרות שאלון יבגוד בה מינית ופחות שיצור קשר נפשי אינטימי עם מישהי אחרת.
אולם, עם הזמן היא השתכנעה שהוא מתכוון לפתיחת הקשר הזוגי לקשרים חברתיים נוספים, שאינם בהכרח מיניים, ושאף היא יכולה "להרוויח" מכך - הן את קשריה הקודמים והן קשרים חדשים.
סיגל הסכימה, עם חשש מסוים, לשינויו של ה"חוזה" הזוגי שיצרו.
נראה שסיגל ואלון נוכחו לדעת שה"חוזה" הזוגי ההתחלתי אינו מתאים עוד ושהמשכו של הקשר הזוגי מחייב בחינה מחדש והגמשה של החוזה לשלב הנוכחי של יחסיהם.
מהי המשמעות של שינוי זה?
האם אין בכך הנחה טריוויאלית האומרת שכל קשר אנושי צפוי ועתיד להשתנות?
וגם אם כן – איזו הבנה ייחודית טמונה עבורנו בסיפורם של אלון וסיגל?
בשביל להבין זאת יש לחזור עוד קצת אחורה - לתקופת גיל ההתבגרות שלהם. סיפוריהם האישיים מגלים כי אלון התנסה מינית בגיל צעיר מאוד, סביב גיל 13, והתנסויות אלה היו מאופיינות בלהיטות של רצון "לטעום" מהו סקס, "לצאת גבר" ("הרגשתי כמו מלך הכיתה כשבאתי וספרתי אחרי הפעם הראשונה ששכבתי" – הוא מעיד).
יחד עם בן דוד בגיל דומה הם נהגו לשכנע נערות צעירות להגיע לביתו של בן הדוד, לשכב עמן מבלי שנוצרו כל קשרים רגשיים ואף מבלי שידעו את שמותיהן. נערה אחר נערה, באופן מנוכר, אנונימי ולגמרי מזדהה עם ערכים של גבריות מסורתית – הגמונית.
כזו המכוונת ל"כיבוש" מיני, למיניות מזדמנת ולהעדר חיבור בין רגש לבין יחסי מין.
סיגל, במקביל, חונכה להיות מכוונת ל"גבר" שלה. כלומר, להיות מכוונת לרצונות שלו – כולל אלה הרגשיים והמיניים ופחות לעמוד על שלה ביחס למה שהיא מרגישה ורוצה. ההחלטה הזוגית הראשונית לגבי התנתקות מיחסי ידידות של העבר הייתה יוזמה הדדית שנקשרה לפחד המשותף של שניהם מכל מה שיכול לאיים על הקשר הזוגי המתבסס.
בחלוף הזמן החלטה זו התאימה לה יותר ויותר היות שהיא הייתה מכוונת לשמירה על "הגבר שלה" . בסביבה בה היא גדלה והתבגרה היו הנחיות ברורות של חשדנות ואי אמון כלפי נערות ונשים אחרות. "חשבתי שכל אחת יכולה לתקוע לי סכין בגב, ולכן הכי טוב בשבילי לחתוך את כל הקשרים, כולל אלה שהיו לי ובלאו הכי כבר פחות מעניינים אותי".
ברצוני להעיר כבר בשלב זה כי ניתן להבין שבקשתו של אלון מסיגל אינה טריוויאלית, והיא מעידה על תפיסות משתנות של גבריות, נשיות, זוגיות ושיח זוגי. בעבר, במקרים רבים, היה הגבר תובע את זכותו למרחב זכאויות רחב יותר, כולל קשרים חברתיים ומיניים, באופן חד-צדדי.
תביעה זו הייתה נעשית דרך פעולות שונות כמו לקיחת פילגש, יציאה לבילוי עם חברה גברית בעוד שהאישה אמורה להישאר בבית וכדומה. הכרתו של אלון שעליו לשוחח עם סיגל, לדון עמה ב"חוזה" הזוגי ההתחלתי ואף להכיר בזכאותה למרחב חופש פעולה זהה שלו הינם חדשים, ומעידים על השפעתם של שיחים חברתיים ליברליים בנושא זוגיות וזהויות מגדריות – גבריות ונשיות.
הדברים מעלים שאלון מכוון לשיחים גבריים חדשים, כאלה המציגים גבריות באופן שונה מאוד מאיך שהוא תפס אותה בגיל 13. לא עוד "כיבוש" – נפשי ומיני, לא עוד התנהגות מינית מזדמנת וקשרים חד-צדדים. התבגרותו אפשרה לו להיחשף לצורות שונות של גבריות, המכוונות להנחיות הטרו-נורמטיביות אחרות. מהדברים עולה צמיחתה של "נורמת הדדיות חדשה". נורמה המכירה בחשיבותו של דיאלוג זוגי ובמימד שוויוני וביחס למרחב הפעולה של כל אחד מבני הזוג.