"זהו, החלטנו לפתוח" מצהיר סתיו בהחלטיות. הוא מחייך ומתבונן בי במבט מצפה.
"לפתוח?" אני חוזרת על דבריו. לא בטוחה בדיוק למה הוא מתכוון.
"כן, לפתוח את הנישואין. את הרי יודעת שכבר שנים אין באמת חיי מין בינינו. ניסינו אבל זה לא עובד לנו" הוא מסביר.
אני אכן מכירה את הריחוק שנוצר בין סתיו לבין שירה אשתו. ריחוק שהצמיח הרבה כאב וחווית דחיה של שני הצדדים. הוא התרחק ממנה במשך הזמן בשל טענות בנושאים שונים, ביקורת שמתחה עליו ותחושות של כעס ואכזבה מצידה. בתגובה היא חשה שאינו יוזם מספיק, לא נמשך אליה, ושבה וביטאה את רצונה שיבטא חום ותשוקה כלפיה. ככול שעברו השנים המרחק ביניהם נפער והלך, והנה הם מול ההחלטה האם להמשיך לחיות בצורה מתסכלת שכזו או לעשות שינוי.
"ספר לי קצת מה אתה מרגיש ומה אתה חושב לעשות" אני מבקשת. בקשה שעולה גם משום שאיני רוצה לקבוע עמדה של "נכון לא נכון", במיוחד משום אני חשה שזוהי טריטוריה שאינה מספיק מוכרת לי כמטפלת.
"אני מרגיש הקלה עצומה" נענה סתיו מיד. "אני חש שירדה ממני אבן ענקית מהכתפיים. זה היה אחרי עוד מריבה גדולה בינינו, ביום הנישואין שלנו ממש. אני רוצה להמשיך לשמור עם שירה על המערכת המשפחתית שלנו אבל שקשה לעשות את זה כל עוד יש כל כך הרבה ציפיות ממני כבן זוג״. הוא משתתק לרגע ואז אומר "די, שתשחרר אותי" ונאנח.
לרגע איני מבינה. "להחלטה לחיות חיים א-מונוגמיים יש קשת של משמעויות שונות. האם אתם בוחרים בזו שמשאירה את מסגרת הקשר והחיים, סוג של קליפה חיצונית, אך למעשה נותנים זה לזו הרשאה להיפרד מבחינה מינית ורגשית?"
סתיו מהרהר לרגע. "איני יודע בדיוק" הוא מודה בכנות. "יתכן שעוד תהיה בינינו גם מערכת מינית כי המתחים ירדו. אני עוד נמשך אליה אבל מה שאת אומרת גם מרגיש לי מתאים. איני רוצה עוד להיות בן הזוג שאחראי על מצבי הרוח שלה ושלומה הנפשי. זה כבד עלי".
"אם כך, לא מדובר רק בקשרים מיניים עם נשים אחרות אלא למעשה פרידה מהמשאלה להיות זוג במובנים רומנטיים – רגשיים ומיניים" - אני בודקת איתו.
"זה נשמע לי נכון. נראה... אני עוד לא יודע... בינתיים כבר נרשמתי באתר היכרויות ייעודי בו יש עוד אנשים נשואים הבאים לפתוח את הנישואין שלהם. התחלתי להתכתב עם אישה אחת שנראית לי מקסימה, אם לשתי בנות. נראה מה יהיה" הוא אומר ועכשיו גם מחייך. תקווה נשקפת מעיניו ומעידה כי פתיחת קשר הנישואין אינה רק אקט טכני אלא עם משמעויות רגשיות רבות. "עכשיו אני מתחיל לנשום... לא הייתי מודע לכך ששנים לא מעטות לא באמת נשמתי אלא בעיקר שרדתי".
שנינו נושמים עמוקות ושותקים ביחד.
אני מהרהרת לעצמי:
האם ההחלטה של א-מונוגמיה משמעותה לפתוח את הקשר המיני ולהקל על המתחים בקשר מבלי לשקר ולבגוד?
או: במובן העמוק יותר - האם משמעותה היא שאדם מסוים, גבר או אישה, אינו רואה את עצמו חי במערכת מינית אחת ויחידה כל חייו?
האם יתכן שגם וגם ומדובר במנעד של אפשרויות?
חדר הטיפולים מתמלא בצללים של שקיעה ואני מדליקה את האור.
ההמשך יבוא...
