top of page

"אני איתו מאז שאני זוכרת את עצמי ובכל זאת לא טוב לנו במיטה..."

"הרבה שנים הסתובבתי בהרגשה של – איך זה יכול להיות? שהנה אנחנו זוג מנצח בכל כך הרבה תחומים אבל במיטה ממש לא טוב, אין בינינו התאמה" מספרת גלי ושפתה התחתונה רועדת. "חששתי שזה אומר שאנחנו בעצם ניפרד, שזה סימן שאנחנו לא באמת מתאימים" היא מוסיפה. אני רואה עליה את הפחד, את הקושי העצום לחשוף מחשבה שטרדה את מנוחתה מבלי שניר ידע ויצרה בתוכה תהום עמוקה ואפלה של בדידות וחשש.

ניר מביט בה מופתע. לא היה לו מושג...

הפחד של גלי נוכח בחדר, לצד האומץ שגלתה לחשוף את רחשי ליבה הכמוסים.

"לכן הגענו לפה. פחדתי לדבר על זה..." היא ממשיכה ואומרת בקול שקט. "המון זמן אני יודעת שאנחנו צריכים עזרה. הרי אין גלי בלי ניר... לא יכולה לחשוב על עצמי בלעדיו בכלל".

ניר מחייך במבוכה. בשתיקה שנוצרה הוא נראה מהורהר ושקט שלא כדרכו.

לבסוף הוא אומר בקצרה ש"לימדתי את עצמי לשים את המחשבות על מיניות ומין בצד". בבחינת "זה נושא כאוב עבורי ולא פשוט, ואני בוחר להדחיקו היות שגם אני פוחד לעסוק בו".

אני מצטרפת לשתיקה, ומהרהרת בדרך הארוכה שעברו מאז הכירו בתחילת שנות ה-20 שלהם. הם היום בשנות ה-30 לחייהם, לאחר היכרות ממושכת של כ-13 שנה. בתחילת הקשר היה קושי וכאב בחדירה. במשך חודשים ארוכים הם לא הצליחו לשכב, וגלי פנתה לטיפול פיזיותרפיסטי שאכן עזר לה. אבל, לטיפול שעסק בגוף לא נלווה טיפול פסיכו-סקסואלי שיכול היה לתת התייחסות לפחדים המובעים דרך הגוף, לחששות ולמתח הפנימי. זאת משום שהם היו צעירים מאוד ולא הבינו בעצמם שיש בכך צורך.

אבל כיום הם במקום אחר.... אני פוגשת את גלי וניר, וזוגות ותיקים נוספים, הנושאים עמם את הפער הגדול שבין מערכת היחסים של חברות ואהבה, כבוד ותקשורת טובה לבין דיבור ישיר על נושא המיניות. לאורו של המפגש החוזר הזה בחדר הטיפולים שלי עולות בי שוב ושוב השאלות לגבי אייך זה קורה? מדוע אינם מצליחים לתקשר בנושא זה? מדוע שניהם שותקים דווקא בנושאים שכל כך מטרידים אותם?...



הנה כמה קווי מחשבה שיסייעו להסיר את הלוט, אני מקווה, מעל הפער הזה שבין זוגיות מתפקדת ומכבדת לבין הקושי הניכר בתחום המיני:

- תחום המיניות עדין נשאר בבחינת "הפיל שבחדר". נושא מושתק במידה רבה למרות העיסוק הגובר בו בתקשורת, והתחזקותן של עמדות פמיניסטיות המדגישות את זכותן של נשים להיות קשובות למיניותן ולחקור אותה. לדבר על מיניות עדין מרגיש מורכב ורגיש יותר מאשר לדבר על רגשות אחרים, על העולם המקצועי ואפילו על משפחות המוצא ונושא מושתק נוסף – כסף.

- העדר הכנה מתאימה: לשני המינים אין באמת סוג של הכנה לחיי משפחה וזוגיות לאור מיעוטו של השיח בנוגע לחינוך מיני ולמיניות בריאה. דברי מכוונים הן למגזר הדתי והן לזה החילוני. גלי וניר הם זוג חילוני אך אף אחד מהם לא קיבל באמת שום הדרכה אי פעם כיצד לשוחח על תשוקה, פנטזיות ומה מעורר כל אחד מהם. זה קשה עוד יותר כאשר עולים הנושאים המטרידים בנוגע לכאב במגע מיני, חוסר סיפוק, חשש מירידת הזקפה.

- קושי בחשיפה אישית: הבקשה של כל אחד מבני הזוג לגעת בו בצורה מסוימת, לעורר אותו או אותה, מעלה גם תחושה עמוקה של חשיפה ופגיעות. היא מתעצמת במיוחד כאשר הבקשה נתקלת בחוסר הבנה, או התעלמות או אפילו אמירה כמו "אני לא יודע מה את רוצה... נשים אחרות היו נהנות מזה...".

- הצורך בעזרה. מתבקש אם כך להודות שקשה להתחיל ולפתח דיאלוג מסוג זה בלי עזרה חיצונית. במשך השנים מצטברים רגעים של עלבון, קושי והרגשה ש"ניסיתי להגיד אבל לא הקשבת או הבנת...". אני מציעה לא להתעקש בכוח, לפנות לעזרה, לזכור שגם אם הולכים לטיפול זוגי פסיכו-סקסואלי עדין יש הרבה מקום לדיאלוג ביניכם.

- החשיבות בתהליכי הסברה וחינוך מיני עולה אף היא מתוכן הדברים. דמיינו סיטואציית חיים בה לדבר על רגשות כמו תשוקה ואורגזמה, מחשבות ופנטזיות לצד קבלת מידע אמין מהווים כולם חלק לגיטימי מהדיבור שלנו על עצמנו ועם בני ובנות הזוג שלנו. איזה שיפור ניכר היה באיכות חיינו מגיל צעיר... איזו הקלה.

ולאור זאת מזמינה כל אחד ואחת לנשום עמוק ולהזמין את מציאות החיים הנשאפת הזו פנימה לתוך חייכם/ן. זה אפשרי.

למטפלים ולמטפלות שבינינו אמליץ לזכור עד כמה אם כך הפנייה אלינו מלווה בחרדה ובחשש ויש לטפל בה ברגישות ובזהירות.




Comentários


bottom of page