"אני כבר מותשת מכל המחשבות האלה שדוהרות אצלי בראש" אומרת טלי ומנגבת דמעה. "אני מרגישה שהן המציאות: אני שמנה, מכוערת, לא אצליח לעולם למצוא בן זוג. פשוט כישלון. כמו שאימא שלי תמיד אמרה שאהיה..." עכשיו בכייה מתבגר והיא מליטה את פניה בידיה.
אני מתבוננת בה בחמלה, תוהה עד כמה המחשבות האלה לא תואמות את מראה האישה הצעירה והנאה היושבת מולי, העובדת כמנהלת בכירה בקרן השקעות וכבר בגיל 35 הגיעה לעצמאות כלכלית ורמת הכנסה גבוהה. בה בעת צערה וכאבה נראים לעין, ואני מרגישה עד כמה היא מאמינה לעצמה שהיא אכן פגומה, נכשלת ומנציחה איזו נבואת אימים שאימה אמרה לה בילדותה בשעות כעס.
אז כיצד אפשר לעזור לטלי לסייע לעצמה?
וכיצד אפשר לעזור לעצמנו כאשר אנו שוקעים במחשבות שליליות ורודפניות המציירות מציאות פנימית שנחווית כאמיתית?
הנה כמה נקודות למחשבה על פי גישת הטיפול ACT -
(Acceptance - Commitment - Therapy):
1. הפרדה מהמחשבות – אנחנו לא המחשבות שלנו. את חושבת שאת "כישלון". זוהי רק מחשבה וראוי לסמנה כ-כזו. אפילו להוסיף סימן שאלה בסופה. כגון: "אני מזהה שאני חושבת שאני כישלון אבל זוהי רק מחשבה. האומנם?" בנוסף, היות שמחשבה כזו מעלה בנו רגש שהוא עצב, תסכול, כאב נפשי. סבל של ממש. נוכל לומר לעצמנו: "מה שאני מרגישה עכשיו הוא תוצאה של המחשבה הזו, שאני כבר מכירה אותה... הפוקדת אותי מדי פעם".
2. לא להילחם, לקבל – אלה המחשבות שלך, לפעמים שלי. לקבל את העובדה שהן מלוות את חיינו. הן כמו "אורחות לא קרואות המגיעות למסיבת חיינו". נשארות שם ולפעמים מהדהדות בעוז. במיוחד במצבים בהם נרגיש חוסר ביטחון ופגיעות כמו דייט ראשון, מפגש חברים ראשון שנערוך בביתנו או מפגש חברתי עם אנשים חדשים.
3. העצמי כהקשר – אנחנו משתנים כל הזמן. מצב הנקרא "ריבוי מצבי עצמי". לדוגמא, טלי שואלת את עצמה איך זה שהיא מפגינה ביטחון גבוה מול הלקוחות בעבודתה אך מול גברים בדייט היא חשה כל כך פגיעה וחסרת ביטחון. או איך אתמול הרגישה שלווה והיום היא כל כך נסערת?... הרבה דברים מטרידים אותנו – במודע ושלא במודע. ההוויה הנפשית והמנטלית שלנו סוערת ומשתנה תדיר. במצבים שונים נחווה את עצמנו באופן שונה, וזה עלול להפתיע ולטלטל, אך זה לגמרי אנושי ונורמאלי.
4. מגע עם הרגע הנוכחי – מה שמתבקש כדי לעזור לעצמנו הוא מגע עם הרגע הנוכחי. זה נקשר לתפיסת העולם של המיינדפולנס – "קשיבות הלב", טוענת שאין לנו אלא את ההווה. מה שהיה הוא בבחינת היסטוריה שלא ניתן לשנותה. אימה של טלי פגעה בה שוב ושוב בניבוי השלילי והתוקפני שהיא "תהיה כישלון", ואת זה איננו יכולים לשנות. את העתיד אנחנו לא יודעים. מה שאנו יכולים לשנות הוא את ההתייחסות שלנו לרגע הנוכחי. זה אומר עבור טלי ועבורנו, ללמוד להיות קשובים לעצמנו, לשחרר "נבואות זעם", לחיות את הרגע. זו עמדה רוחנית ומנטלית, לא טכנית, שעוזרת מאוד להפחית חרדות.
5. ערכים – היבט זה קשור למחויבות. גישת ה-אקט מצדדת בקבלה של עצמנו אך בה בעת גם בלקיחת עמדה של רצון לשינוי. בבחינת קבלת אחריות על גורלנו. פה נשאל: "איך אני עוזרת לעצמי?" אם טלי תבחר להפסיק לחפש בן זוג לחיים ותימנע מסיטואציות חברתיות כאלה ואחרות בשל המחשבות מעוררות החרדה שלה היא הרי תפגע בעצמה. תצמצם את מעגל החיים שלה לעבודה – בית ותו לא. אולם אם טלי תאמר שהיא לוקחת אחריות לשינוי, שאינה רוצה עוד לחיות קשובה לדבריה של אימה, שהיא תלמד להבין שהמחשבות שלה אינן היא ועליה להפריד עצמה מהן ולחיות את הרגע - הרי שהיא תכין את הקרקע למה שמתאר הסעיף הבא – היכולת לפעול.
6. פעולה מחויבת – הכוונה לפעולה מחויבת לשינוי. כיצד טלי תקדם את עצמה? יש לכך הרבה כיווני פעולה: טיפול הוא אחד מהם. הפעולה כפי שאפשר להבין אינה טכנית אלא מעוגנת בשינוי העמדה הפנימית ביחס לעצמה ולחייה.
אם תרצו לשמוע עוד על כך אתם/ן מוזמנים להקשיב ללייב בנושא זה, בו אארח את ד"ר טל פלג-שגיא, בשלישי הקרוב בשעה 16.00.
כתבו לי בתגובות למטה - מה אתם לוקחים איתכם הלאה ומתחילים ליישם כבר היום?
