top of page

לקראת חג השבועות - כמה מחשבות על נדודים ושינויים


רוחות אביב ומזג אויר הפכפך מבשרים לנו על המעבר הקרב לעונת הקיץ החמה והארוכה. כמו תמיד, בפתחו של הקיץ, מחכים לנו תקופת הקציר וחג שבועות. שניהם שלובים בסיפורן המופלא של נעמי ושתי כלותיה – ערפה ורות.

התמצית בקצרה: נעמי, אישה עשירה שהגורל המר איתה כשבעלה אלימלך ושני בניה – מחלון וכיליון – מתים ממחלה מסתורית וגם רכושה אובד לה. (קראו לי "מרא" בקשה משכנותיה בבית לחם לאחר שחזרה לשם ממואב, היות ששמה "נעמי" כבר לא תאם את מציאות חייה הקשה). הסיפור מופלא בעיני בעיקר בשל הנאמנות שמגלות כלפיה כלותיה, נשות בניה המתים. אחת מהן, רות, אלמנתו של בנה הבכור מחלון, מפגינה דבקות מיוחדת ומסירות לאין קץ. אישה צעירה, מואבייה, הבוחרת לעזוב את בית משפחתה המיוחס (היא וערפה היו בנותיו של מלך מואב – עגלון) וללכת לארץ לא נודעת בה יחיו חיי עוני. בתקופת הקציר רות נשלחת על ידי נעמי ללקט שעורים בשדהו של בועז, ומושכת את תשומת ליבו עד לחתונתם. כך לימים היא גם מתגיירת, והופכת להיות הגיורת הראשונה. מקומה של רות אינו רק בזכות עצמה אלא גם בשל היותה סבתו הגדולה של דוד המלך (עובד, בנה של רות, היה אביו של ישי וסבו של דוד מלך ישראל).

תמצית סיפורן של נשים מעלה בי תהיות לגבי שינויים ומעברים בחיינו. השנה, לאור המציאות הפוליטית המורכבת והקשה שלנו, אני שואלת את עצמי לפשר ההחלטות של נשים וגברים כאחד לעזוב את המקום המוכר ולהתחיל מחדש. סוגיות העולות גם בחדר הטיפולים בקרב חלק ממטופלי, ומהדהדות אף אצלי כדור שני לניצולי שואה. מתי עולה הרגע הצלול והבהיר של ההבנה שאין יותר עתיד, שנכון לקום ולעזוב. ולחילופין - מתי נכון להישאר ולהתמודד עם המציאות המשתנה והמאיימת?... והרי אין תשובה אחת.

אני משערת שנסיבות החיים המשתנות אינן הסיבה היחידה אלא נחוץ גם רעיון, מחשבה או תפיסת עולם, המעגנים בתוכם את הסיבות לעזוב או ללכת. אלה נתמכים בהרגשה פנימית ועמוקה. ההרגשה ש"ככה אי אפשר יותר", או - ש"פה אין תקווה". כך נעמי שחשה שמקומה אינו עוד בניכר, וכך גם האחיות ערפה ורות – כלותיה. בנוסף, אני מוצאת פה תיאור של קשר עמוק בין נשים. סוג של ערבות הדדית שאינה מובנת מאליה. קשר אנושי ייחודי שבשבילו אפשר לעשות שינוי מפליג כמו לעזוב וללכת אחרי... להיפרד מהמוכר.

מאחלת לכולכם/ן חג שבועות נעים עם האהובים עליכם, הנותנים סיבה להיות, לשמוח ולחיות. חגיגה של משפחתיות, חברות וקרבה, חגיה של בוא הקיץ, של היותנו פה. חג שמח!

Commentaires


bottom of page