top of page

כואב לי ואני לא יודעת למה... חלק ב'


"כשהכרתי את גפן היה לי חשוב שנישן כל לילה ביחד" מספר גור. "פעם אצל ההורים שלה ופעם בדירה השכורה שלי – איך שהסתדר. לא יודע להגיד למה אבל זה היה לי ממש חשוב" הוא מוסיף בחיוך קצת מתנצל.

גפן מהנהנת. היא זוכרת את הערבים האלה בהם הסתובבה עם שקיות של בגדים בין הבתים. היא טוענת שלא תמיד זה באמת התאים לה, אך היא ראתה שזה מאוד חשוב לו ולכן "זרמה". בעיקר רצתה לשמח אותו, ואולי גם לרצותו.


הכאבים התחילו באותה תקופה, לאחר קשר של כחצי שנה ויותר. תמיד סברה שהסיבה להם היא גופנית, שמשהו איתה לא בסדר. במשך הזמן הייתה בטוחה בכך. כך גם הגיעה לטיפול אצלי אם כי כיום היא מבינה שמבחינה אנטומית - פיזיולוגית הכול תקין.

אז מה בעצם קורה פה?

זהו רק התחלתו של הטיפול ולכן אינני ממהרת להסיק מסקנות אלא פונה דווקא לגור. מנסה להבין את הדינמיקה של היחסים ביניהם, במיוחד בתחילת הקשר. דינמיקה שאולי תשפוך אור על התפתחותו של הסימפטום המיני.

"איך אתה מסביר את הרצון הזה לישון תמיד ביחד?" אני שואלת את גור.

"תראי, באתי ממשפחה שאין בה באמת קשר. ההורים שלי לא כל כך בקשר עם האחים שלי, שהם כבר נשואים ובעלי משפחות משלהם. הם חיים את חייהם. אפילו ארוחות משפחתיות אין לנו כמעט. אז היה לי נעים לדעת שיש לי חברה, שאני לא לבד. שיש לי עם מי לישון בלילה, ולדבר כשקמים בבוקר" הוא מספר.

לפתע עלתה בי הבנה אפשרית לגבי הקשר בין כמיהתו של גור למשפחה לבין הסימפטום שהתפתח אצל גפן. נראה שנטל רגשי כבד, כנראה כבד מדי, הונח על כתפיה הצעירות. הציפייה להיות לגור תחליף למשפחה. היא לא ידעה לנסח זאת, אך הרגישה את ההזדקקות והשתדלה להיענות. אולם, בה בעת, היא החלה לפתח סימפטום גופני, הקשור לכאב בזמן יחסי מין. סימפטום שמבטא את המרחב שהיא הייתה זקוקה לו ולא ידעה לבקשו. כאילו היא אומרת "זה לא אשמתך, זה לא שאני לא רוצה להיות קרובה אליך ... כואב לי ולכן אתה לא יכול לחדור אלי...".

מול הכאב שלה נותר רק גור תמה, מבולבל ובעיקר כמה למגע קרוב יותר.


על ההבנה כיצד הסימפטום המיני נקשר ליחסים הזוגיים נדבר גם בקבוצת ההדרכה האינטימית שתתחיל לפעול בחודש הבא – ינואר 2023. 6 מפגשים אחת לשבוע. אם הדברים מעניינים אותך, ונקשרים לכיוונים שונים של חשיבה ועבודה קלינית, הרי שמוזמן/ת לפנות ולברר פרטים. נותרו מקומות אחרונים.




Σχόλια


bottom of page