הסיפור של עינת וברק



La danse à la campagne (The Dance in the Country) (1883) by Pierre-Auguste Renoir
La danse à la campagne (The Dance in the Country) (1883) by Pierre-Auguste Renoir

הגענו אליך כי אני לא מרוצה מחיי המין שלנו


"לקח לי הרבה זמן לשכנע אותו להגיע לטיפול" אומרת עינת ונושמת נשימה ארוכה. היא משתהה לרגע, מסתכלת על ברק היושב דומם לידה, וממשיכה: "הגענו אליך כי אני ממש לא מרוצה מחיי המין שלנו. לא טוב לי. אני מרגישה שאפשר שיהיה יותר מעניין ויותר מגרה".


היא עוצרת שוב, מתבוננת בי ומחייכת קצת במבוכה כמחכה למוצא פי. אני משתהה, מנסה להבין אם היא רוצה להמשיך לדבר, מחייכת אליה בחזרה ומהנהנת בתגובה. "אני מבינה" אני משיבה, אך לאור דבריה אני גם מרגישה שחשוב שברק לא יישאר מחוץ לשיחה. לפיכך, אני פונה אליו:


"ומה הביא אותכם לפה בעיניך"? אני שואלת אותו ישירות, והוא בולע את רוקו ומשיב: "קודם כל כי עינת רצתה. אני אוהב לעשות את מה שהיא רוצה. שהיא תהיה מרוצה. אישית אני לא כל כך מבין מה הבעיה. אז נכון שלא תמיד עומד לי, שלפעמים אני גומר מהר, אבל סך הכול זה בסדר. יש תקופות שהכול מסתדר, ובפעמים שלא היא עושה מזה יותר מדי עניין לדעתי".


הוא נעצר ונושם עמוקות. ההרגשה היא שהוא מופתע מעצמו שדיבר כל כך הרבה ברצף.


עינת שהייתה קשובה לכל מוצא פיו מביטה בו ועונה:

"אני מעריכה את זה שבאת, אבל אתה הרי יודע שיש תקופות שמשהו לא עובד בינינו ואנחנו לא יודעים מה בדיוק לעשות. אני נהיית מתוסכלת ואז גם אתה... וחוץ מזה (היא עכשיו פונה אלי) עבור ברק הכול יכול להישאר כמו שהוא אבל אני הייתי רוצה שנגוון, שנשנה, שנבדוק ביחד כל מיני אפשרויות. כרגע הוא ממש לא מסכים ובעצם גם אני לא יודעת בדיוק מה ואיך לעשות..

נגמרו לי כל האופציות."


"יש עוד משהו שממש מציק לי. אני אוהבת שברק קשוב אלי אבל מרגיש לי הרבה פעמים שכל דבר קטן, כמו קצת עייפות שלי או מתיחות בגלל העבודה, הוא מיד מזהה וזה מיד מפריע לו. אם אני לא ב-100 אחוז בעניין זה פוגע לו בזקפה או מוריד לו בכלל את החשק.

חשוב לי שנקיים יחסי מין כל יום, אז מן הסתם אלה מצבים שקורים"...


"מדוע את מדגישה ש-חשוב לי שנקיים יחסי מין כל יום"? אני שואלת.

"תראי, אני צריכה לדעת באופן קבוע שברק נמשך אלי.

היה לי פעם חבר לפניו, איתו הייתי 4 שנים, והוא בסוף בגד בי עם החברה הכי טובה שלי. אולי לא התאוששתי מזה אף פעם. בכלל, חוץ מאותו חבר פגשתי כל מיני בחורים שפגעו בי וגרמו לי המון כאב. זה שברק שוכב איתי כל יום מאוד מאוד מרגיע אותי."


ברק מחייך קצת במבוכה, מקשיב, אני תוהה כיצד הוא מרגיש כאשר קיום מגע מיני הופך לציפייה מצד בת הזוג להוכיח שוב ושוב את אהבתו. האם זה שם עליו לחץ שפוגע בתפקודו ונקשר לחרדת הביצוע בעטיה הגיעו?

אני פונה אליו כדי לברר עמו את תחושתו. ברק משיב ש"אני בסדר עם זה. אמרתי לך שאני אוהב שעינת שמחה ואם זה עושה לה טוב אז בסדר מבחינתי. הבנתי גם שהיא ממש נפגעה בעבר מגברים. מודה שלפעמים זה באמת קצת לא נוח, אני מרגיש שהיא מצד אחד רוצה אבל מצד שני לא לגמרי בעניין וחושבת על דברים אחרים. גם אז היא מתעקשת שנשכב. זה באמת מאוד מפריע לי. כדי להתרכז ולתפקד אני צריך אותה לגמרי איתי באותם רגעים".


"והאם אתה יכול לספר קצת, בדומה לעינת, על הניסיון המיני שלך?" אני שואלת אותו בעדינות, מרגישה שאם לא אשאל הוא לא יספר זאת מיוזמתו.


"היה לי ניסיון מועט לפני עינת. בעצם לא הלך לי כל כך עם בנות, ודי וויתרתי מראש. לא ניסיתי אפילו להתחיל עם אף אחת. בזמן הצבא הייתה לי חברה לזמן קצר, אבל זו היא שהתחילה איתי למעשה. בדומה למה שקרה לי עם עינת. עם החברה הזו קצת התנסיתי, אבל שנינו היינו ביישנים ולא כל כך ידענו מה לעשות. עינת היא שלימדה אותי את רוב מה שאני יודע היום" הוא עונה.


שקט משתרר בחדר ונדמה שהם מצפים עכשיו למוצא פי.


 

על ההבדל בין מין ומיניות


"אתם מספרים על קשר שיש בו הרבה סקס - מין, אבל אולי כדאי שנדבר גם על מהי "מיניות. בנוסף, נשמע שאף שהאהבה ביניכם גלויה וברורה יש לא מעט חרדה הצובעת את החיים המיניים" אני אומרת.


"זה נכון" עונה עינת. "מודה שאני אדם חרדתי. כבר מזמן הבנתי את זה. יחד עם זאת, עד כמה שאני אוהבת וצריכה את זה שנהיה פעילים מינית כל יום אני מרגישה ממש מתוסכלת. כבר אמרתי את זה לברק לפני כ-5 שנים, אבל כלום מאז לא השתנה".


"ולמה את מתכוונת בהבדל בין מין לבין מיניות?" שואלים שניהם.

"במין אנחנו מתכוונים לגישה הממוקדת ביחסי מין בחדירה. בטיפול מיני נדבר על תפיסה הקרויה תפיסה של "סולם", המייצגת דימוי של סולם עם דרגות שונות ועולות של גירוי מיני עד שמגיעים לאורגזמה. זו תפיסה גברית בעיקרה שנשים רבות מפנימות. תפיסה צרה לעומת תפיסה רחבה יותר של המיניות.


במיניות גלום המבט ההוליסטי השלם, הקושר גוף ונפש ביחד, את העבר עם ההווה, ידע/מחשבות/פנטזיות וכל דבר שאירע לנו בחיינו. המיניות, הנקראת תפיסה של "עוגה" מורכבת אם כן מהרבה חלקים/פרוסות, שרק אחת מהן היא "התנהגויות מיניות" ובתוכה יש את המין".

אני מסבירה כל זאת היות שבטיפול מיני אנו ממשיגים דברים, נותנים ידע ולא רק עובדים באופן פסיכו-דינמי ו/או התנהגותי.


"מכאן אפשר להבין שלמעשה מין הוא רק התנהגות אחת מיני רבות, ושאם מסיבה כלשהי לא ניתן לקיים יחסי מין מלאים בחדירה עדין אנחנו יכולים להיות פעילים מבחינה מינית".

"חבל שלא ידעתי את זה בתקופת ההריונות ולאחר הלידות" אומרת עינת בשקט. הרגשתי אז לא משהו, החדירה כאבה לי קצת אבל לא רציתי שנתרחק אז המשכתי ליזום מגע מיני שוב ושוב. גם לא הייתי בטוחה בכלל במראה שלי, האם ברק ממשיך להימשך אלי, והרגשתי עוד יותר לחוצה בנושא".


דבריה של עינת ממחישים עד כמה חרדה ולחץ יכולים להרחיק אותנו מעצמנו. כך למשל, להתעלם מתחושות של אי נוחות בולטת – גופנית ונפשית – ולדבוק בעשייה טכנית שאין בה תשוקה של ממש, נטולת יצירתיות ורצון לחקור את העונג.



 


מין, לחץ וחרדה


"בשיחה הקודמת דברנו על קיום מגע מיני מלא למרות תחושות לא נוחות והעדר תשוקה" אני מזכירה. "שימי לב למשמעות החשובה של דבריך". אני פונה אל עינת. "הזכרת בשיחה הקודמת את נושא החרדה. נראה שבחרת להדחיק, לטשטש ולהתעלם מעצמך ומתחושותיך. ראי כמה הלחץ והחשש הפכו ל"שחקנים מרכזיים" בחיי המין שלכם".


ברק שותק, מקשיב, אני חשה שהוא מהורהר. אני מביטה בו והוא מחייך במבוכה ואומר "אני לא בטוח שאני כל כך יודע מה זה אומר "מיניות במיטה". מה לעשות שונה. אני שומע מעינת שהיא הייתה רוצה שנגוון, וברור לי שיש חיבור פה בין שתי התפיסות, אבל לא כל כך מבין מה בדיוק זה אומר...". הוא משתתק לרגע ומוסיף: "וכן, אני מכיר את תחושת הלחץ הזו. לכן לפעמים בכלל לא בא לי... ולא עמד לי... ניסיתי להגיד לה משהו אבל היא לא הצליחה להקשיב לי בכלל. אז וויתרתי"...


"ניסיתי להגיד לה במשך שנים שיחסי מין לא צריכים לבוא ממקום של "מוכרחים או חייבים" פותח ברק את שיחתנו בשבוע שלאחר מכן. "זה אמור לדעתי להיות ביטוי של חשק, רצון להיות ביחד ולא מכורח" הוא מוסיף. "אבל הרגשתי שעינת לא מצליחה להקשיב לי. זה לפעמים היה לי קצת מוזר – כאילו היוצרות התהפכו ואני בתפקיד ה"נשי" ואילו היא בזה ה"גברי".


עינת מקשיבה, קצת נבוכה, ומודה שהיא מבינה מה שברק אומר אך במשך שנים היה לה קשה מאוד להאמין בכך. להרגיש שהיא באמת יכולה להרפות.


"אני רק רציתי להרגיש שזה בסדר, שהוא נמשך אלי, שהוא יישאר נאמן לי. חשבתי שחשוב שלא יעברו כמה ימים בהם לא מקיימים יחסי מין כי המשמעות בעיני היא שמשהו כנראה לא בסדר בקשר וגם זה הלחיץ אותי. כמובן שלא רציתי לפגוע בו" עינת מסבירה.


"האם את מכירה את החרדה והלחץ מתחומים אחרים בחייך?" אני שואלת, מתוך ההבנה שהמיניות היא רק חלק מפאזל חיינו.


"כן, כמובן" היא עונה מיד. "מלחיץ אותי כשהבית קצת לא מסודר, שהבנות לא "מתוקתקות", אם יוצא שאין לדעתי מספיק אוכל בבית או שלא הספקתי לערוך את כל הקניות שרציתי.

גם בתחום המקצועי (עינת עובדת כעורכת דין בכירה במשרד עורכי דין גדול) יש לי המון לחץ. אם אני לא מרוצה מרמת התצהיר או חוות הדעת שכתבתי אז אשב במשך שעות ארוכות לתוך הלילה ואסיים זאת", היא מבהירה.


"זה נשמע כמו חיים תחת לחץ פנימי מתמיד." אני מגיבה והיא מהנהנת.

"ובתוך הימים הארוכים האלה מתי ואיך אתם מוצאים זמן ופניות להיפגש מבחינה אינטימית?" אני שואלת את שניהם.

"לא משנה מה עבר עלי במשך היום על זה אני לא מוותרת" עונה עינת מיד. "מקלחת טובה מעוררת אותי וזה מספיק לי, ברק כבר יודע. הוא נרדם לפעמים מול הטלוויזיה אבל אני מעירה אותו. זה בסדר מבחינתו אני חושבת". קולה מתרומם לרגע בטון של ספק והיא מסתכלת לעברו. הוא מהנהן. "רק אם אני לא ממש ישן אז אין בעיה", הוא מוסיף.



 

חינוך מיני במשפחת המקור - עינת


"האם תוכלי בבקשה לספר לי קצת על בית הוריך?" אני שואלת את עינת, שהפעם הגיעה לבקשתי לשיחה פרטנית ראשונה. שיחות פרטניות משולבות בתוך התהליך הזוגי ומאפשרות מרחב נפרד ופרטי לכל אחד מבני הזוג. השאלה מגיעה בעקבות המחשבה שהלחץ הזה לא נוצר רק בחייה הבוגרים אלא מלווה אותה משנות חייה המוקדמות.


"נולדתי כבת הצעירה מבין 3 בנות לאב שהוא פוסט טראומטי ממלחמת יום כיפור" היא מתחילה ומספרת. "למעשה כל החיים היומיומיים היו תחת מתח ולחץ היות שהוא לא יכול היה לישון בשקט, התפרץ על כל דבר קטן... אימא שלי ניסתה לחפות עליו ולהרגיע אבל לא כל כך הצליחה. לימים, ככול שהתבגרתי, גיליתי שגם אני אדם מאוד לחוץ וחרד... עם הבנות שלי כמובן ואני יודעת שזה גם משפיע על היחסים שלי עם ברק." היא משתתקת לרגע ונושמת נשימה עמוקה.


"זה נשמע מאוד קשה... הלחץ כותש נפשית ומעייף. מעבר לכך הייתן בית של נשים, האם נושא המיניות דובר בבית?" אני מבררת.


"לא כל כך. קבלתי איזה הסבר טכני לגבי מה לעשות כשהתחלתי לקבל מחזור אבל מעבר לזה ליקטתי מידע מחברות וקצת מהאחיות שלי... רק כשהתחלתי להתנסות בפועל התחלתי להבין על מה מדובר. לטוב ולרע. גם מה כיף וגם מה מלחיץ וכואב" היא עונה.


"למה את מתכוונת – מה כיף לך ומה מלחיץ וכואב?" אני מבררת.

"האמת שאני צריכה בעיקר את החדירה כי אז אני מרגישה הכי קרובה לברק. זה הכי כיף לי גם אם אני בעצמי לא תמיד מתגרה לפני. מלחיץ שקשה לי להיות חופשיה ומשוחררת למרות שהייתי מאוד רוצה, ושלא תמיד אני יודעת ובטוחה שהוא בעניין שלי".


"אכן הלחץ והחרדה מצמצמים את התשוקה ואת היכולת לפנטז. משהו במרחב הפנימי שלנו נסגר ואז מחפשים פתרונות טכניים כמו – קיום מרובה של יחסי מין. אולם אז למעשה הקושי ממשיך ומתקיים. זה פתרון אד-הוק, לא פתרון לעומק". אני מסבירה. עינת מקשיבה.



 

חינוך מיני במשפחת המקור - ברק


"תשמעי, אני לא יודע לפעמים איך עמדתי בכל זה כל כך הרבה שנים" פותח ברק את פגישתנו הפרטנית, שבוע לאחר זו שנערכה עם אשתו עינת. "זה היה כל כך אינטנסיבי לפעמים. ראיתי שאין לה חשק, שהיא לחוצה, ובכל זאת היא שדלה אותי שנקיים יחסי מין. הכי בולט זה היה בהריונות שלה".


"מה היה בהריונות?" אני מבררת, מסוקרנת.


"היה ברור שהיא מרגישה ממש חולה, עם בחילות באופן קבוע, מעין חולשה בכל הגוף ובכל זאת היא לא ויתרה. לא ידעתי איך לדבר איתה על זה אז הסכמתי אבל הרבה פעמים לא כל כך בא לי ולכן גם לא עמד לי... זה לא בגלל שאני לא אוהב את עינת ונמשך אליה אלא פשוט נורא חשוב לי שהיא תהיה בעניין לגמרי יחד איתי".


"נשמע שלא רצית לפגוע בה, הרגשת את החרדה והפגיעות שלה" אני מגיבה.

"לגמרי, ועד שהגענו לטיפול לא היו לי באמת המילים לנסח את מה שאני אומר לך עכשיו. את מה שאנחנו עכשיו מנסחים ביחד בתהליך הטיפולי הזה. אני לא כל כך מורגל לדבר על הרגשות שלי, גם לא עם אשתי."


"האם תוכל לספר לי קצת על הבית של ההורים? האם שם דברו על רגשות?"

"האמת שלא. יש לי אחלה הורים אני האמצעי מבין 3 בנים. תמיד הייתי ילד ביישן, כזה שאוהב יותר משחקי מחשב מאשר לבעוט באיזה כדור. יש לי כמה חברים טובים שעד היום אנחנו בקשר. הורי היו תמיד מאוד יעילים, עזרו לי במה שצריך, אבל לא דברנו בכלל על רגשות. לפחות אני לא זוכר משהו כזה. פשוט זו המציאות בה חייתי".


"והאם היה דיבור כלשהו במשפחה על מיניות?"

"לא, כלום. בגיל 14 בערך הבנתי מבנים אחרים שהם נוגעים בעצמם ואז התחלתי לעשות את זה גם. זה היה לי נעים... מעבר לכך לא הייתי מסוגל להתחיל עם בנות כי הייתי ביישן מדי. לא חשבתי שיש לי סיכוי עם מישהי."


"מה עם צריכת פורנו? לבד או עם חברים?"

"האמת שלא. לא ידעתי ממש על הקיום של הפורנו. איכשהו הייתי מנותק גם מזה. זה לא מושך אותי גם היום. חברים שלי ואני לא דברנו על כך, יותר על משחקי מחשב. אפשר לומר שהחיים המיניים שלי התחילו עם האוננות ונמשכו כשהייתה לי החברה הראשונה לפני עינת." הוא מוסיף ומחייך.



 

שיעורי בית – מפגשי מגע


"תני לנו איזה הנחיה, סוג של שיעורי בית" מבקשת עינת. "אני מרגישה שאני צריכה בטיפול הזה גם התייחסות ל-מה ואיך עושים או כדאי לעשות", היא מוסיפה.


"היום, לאחר שהכרנו קצת יותר לעומק ונפגשנו הן ביחד והם לחוד, אציע לכם להכניס לחייכם מפגש מגע. מפגש שיערך אחת לשבוע, אליו תתכוננו כחצי שעה לפני כדי שתגיעו לחדר שינה מסודר ונקי, עם כוחות, נקיים ובעיקר עם מוכנות ופניות להיות ביחד באופן אינטימי. ההכנה תתייחס לכל פרט קטן כמו מידת הטמפרטורה בחדר, החלפת מצעים – אם רוצים, הדלקת נר – אם מתחשק". אני פותחת בתגובה לבקשתה.

"במפגש זה אחד מכם יקבל מגע, ללא דיבור, לאחר שכל המסכים בבית סגורים ומושתקים, ולאחר כמה דקות תתחלפו ומי שנתן מגע יהיה זה שעכשיו יקבלו. המפגש אינו מיועד להוות משחק מקדים ליחסי מין מלאים אלא יכול לעמוד בפני עצמו. לכן, אבקש אתכם לא להמשיך למגע מיני מלא לאחריו, לפחות בתקופה הקרובה. לאחר המפגש אפשר כמובן לשוחח, אולי לשתות משהו טעים ולהחליף חוויות". אני נושמת לרגע ומתבוננת בשניהם היושבים מולי ומקשיבים לי רוב קשב.


"איך אתם מרגישים עם ההנחיות האלה?" אני מתעניינת, בידעי שלחלק מהאנשים מדובר בהזמנה למפגש מלא הנאה וצחוק ואילו אחרים נרתעים מרמת האינטימיות הגבוהה הגלומה בו.


"נשמע לי כיף" ממהרת עינת לענות. "גם לי" מוסיף ברק אחריה. "טוב לי לדעת שזה לא מחייב להמשיך למגע מיני מלא. אבל למה בעצם?" הוא שואל.


"המפגש הזה הוא אלטרנטיבה למפגש אחר בו אין לחץ לתפקד, "להעמיד", לחדור או להחדיר. הוא מפגש משחקי שמטרתו לחקור את העונג, את הגוף של השני/ה באופן שלא נחקר קודם. תוך כדי התהליך מתאפשרת ירידה במתח ובחרדה, ותתבסס ההכרה שלעתים אפשר גם אחרת. לא חייבים "לרוץ" למפגש עם חדירה. זו המשמעות של לחקור את המיניות ללא שיפוט או ביקורת קצת בדומה לילד/ה הפוגש/ת את המציאות באופן אקטיבי. לא דרך לדבר על... או רק להתבונן... אלא גם דרך לעשות את..." אני מוסיפה.


"זה מאוד שונה בשבילנו. אני מודה" אמרה עינת בחיוך בתום הפגישה. "אני סקרנית מאוד איך זה יעבוד... לא בטוחה שזה כל כך פשוט בשבילי לדעת לעצור ולא להמשיך ליחסי מין מלאים" הודתה. שמתי לב שברק חייך אף הוא. "נחיה ונראה" הוא הצהיר. לפתע חשתי שהוא נשמע יותר בטוח בעצמו, וסוג של הקלה נמהל בגוון קולו.

הייתי סקרנית לגלות כיצד יעבור מפגש המגע הראשון.


 


טוב באופן מפתיע

"היה ממש טוב באופן מפתיע" אמרה עינת ברגע שהתיישבו בחדרי. היא הסתכלה על ברק שאישר במבטו ואף אמר "כן, גם בשבילי".

"למה מפתיע?" אני שואלת אותה.

"סתם, לא יודעת, אבל לא הייתי בטוחה שברק בכלל יזרום איתי. להפתעתי הוא זה שהזכיר לי שקבענו, הכין לי איזה משקה טעים שהוא יודע שאני אוהבת ובכלל שיתף פעולה". היא אומרת בסיפוק רב.

"ואיך אתה הרגשת?" אני פונה לברק.

"הרגשתי שכיף לי לגעת בעינת, וכיף לי שהיא נוגעת בי, ואני יכול להיות רגוע שאני לא חייב לקיים יחסי מין, להשיג זקפה, לחדור... סוג של הקלה די גדולה". הוא אומר בכנות.

"ראיתי שהוא רציני אז התקלחתי כמו שאני אוהבת, אפילו שמתי נר בחדר לאחר שהחלפתי את הסדין. זה היה בסדר שלא המשכנו ליחסי מין מלאים כי הרגשתי שאנחנו ממש ביחד, אבל זה לא מה שארצה כל פעם. תגידי לנו מתי אפשר שכן..." היא מוסיפה.


"נשמע שהצלחתם להיפגש באופן אינטימי וארוטי כאחד. מפגש אחר, ייחודי, שאינו מחייב תנוחות או ביצועים מיניים" אני מסכמת ובני הזוג מחייכים ומאשרים במבטם.


"ממש מגניב מפגש המגע הזה" אומרת עינת לאחר מספר שבועות בהם הם מקדישים מדי שבוע את ערב יום רביעי להיפגש על פי ההנחיות. "משהו בתוכי קצת נרגע". נדמה לי שגם אצל ברק. כמעט לא היו מקרים של ירידת הזקפה, להוציא פעם אחת שניסינו מאוחר בלילה והוא היה ממש עייף" היא מתוודה בכנות.


"מה לדעתכם קורה כאן, ביניכם?" אני מתבוננת בהם בחיוך.

"נדמה לי שיש ירידה גדולה במתח של עינת ואז גם שלי" אומר ברק בהרהור. "אני מרגיש שבעזרת מפגש המגע גילינו שיש עוד אפשרויות להיות ביחד פרט למגע מיני מלא. זה מאוד משמח אותי, ולמען האמת אני מוכן יותר לנסות כל מיני דברים שהיא בקשה הרבה זמן".


"מה למשל?" אני תוהה בקול.

"למשל לקנות איזה צעצוע מין בחנות האינטרנטית שהמלצת לנו עליה. בהתחלה זה היה לי מאוד קשה להיכנס לשם. מביך רצח! אבל לאט לאט שוטטנו בין האביזרים וזה התחיל אפילו לשעשע. בסוף גם מצאנו לנו איזה חתול בצורת ויברטור מגניב וקנינו" הוא מחייך.


עינת מתבוננת בו מאושרת. "תודה שממש גררתי אותך לזה! אבל בסוף שיתפת פעולה ואפילו השתמשנו בזה פעם או פעמיים. היה מגניב. פעם זה היה בשילוב עם חדירה ופעם זה היה כשהייתי במחזור ובלאו הכי חדירה לא באה בחשבון. אבל, אנחנו ממש מקפידים על מפגש מגע כל שבוע. זה ממש חשוב לשנינו!" היא מוסיפה.


"התחלנו את הטיפול כשהכול מתוח, ההרגשה הייתה של חרדה ותסכול מתמשך מצד עינת ושל מתח ותסכול מצדך ברק. במהלך השבועות האחרונים הצלחתם לשנות את "הצבע" של היחסים. דרך המגע, ללא מילים, בהתמדה ומתוך כבוד הדדי" אני משבחת אותם.


"כך זה מרגיש באמת. למרות שהיו לי ספקות בהתחלה" אומרת עינת, וברק מחזק דבריה ב – "נכון" קצר.



 

מפגש סיכום


"אני מרגישה הכי טוב מזה המון שנים" אומרת עינת בחיוך. "לא האמנתי... פשוט לא חשבתי שבאמת נוכל לעשות שינוי. לפעמים עוד מפריע לי שברק לא מספיק יוזם את מפגשי המגע אלא אני זו שצריכה להזכיר לו אבל הוא משתף פעולה לגמרי" היא מוסיפה. ברק מקשיב מחויך ומהנהן. הדברים נאמרים לאחר מספר חודשי טיפול במהלכם בני הזוג מקיימים מפגשי מגע מדי שבוע ואף מתראים עמי באופן סדיר וקבוע.

מטבע הדברים האוירה בחדר נינוחה ומחויכת. גם אני לא ציפיתי לתגובה כל כך מלאת שבעת רצון ממנה בהכירי את רמות החרדה הגבוהות, את הדקדוק בפרטים ואת הצורך המתמיד לקבל מברק הכרה לאהבתו כלפיה.


"מה אתם חושבים תרם לשינוי המשמעותי הזה?" אני שואלת את שניהם.

עינת מסתכלת על ברק והוא עליה. "תגיד אתה ראשון" היא קצת דוחקת בו להשיב. הוא נענה לאתגר, מכחכח בגרונו ואומר: "אני מרגיש שמפגשי המגע מאוד עזרו לנו. יש הרבה פחות לחץ, לפחות מבחינתי. מודה שגם אני נפתחתי לכל מיני רצונות של עינת, וכיף לי שלא תמיד חייבים לשכב באופן מלא. אני מרגיש שהיא קצת נרגעה. יכול לעבור שבוע עמוס בו לא קיימנו יחסי מין אלא רק מפגש מגע וזה יהיה בסדר." הוא מסיים ונושם עמוקות.


הפעם תורה של עינת להנהן. "זה נכון. עדין יכול להתגנב לי איזה חשש קטן ללב במהלך שבוע כזה אבל אני כבר יודעת לומר לעצמי שאלה רק מחשבות... לא באמת המציאות... אני רואה שברק מגיב ויוזם יותר. קצת נפתח כלפי הצעות חדשות. אפילו הציע בעצמו שניסע לצימר ונבדוק שם איזה וויברטור חדש שהוא קנה לי בעצמו כהפתעה. פשוט מדהים." היא מחייכת שוב.


"אני שמחה שאתם מרוצים" אני עונה לאחר שהיא משתתקת ומצפה לתגובתי. "זה באמת בזכות ההתמסרות שלכם לתהליך וזה לזו. ההקפדה על מפגשי המגע, שיחות העומק שניהלנו, ההבנה שזקפה כמו גם כאב בחדירה או חוסר חשק הינם חלק מהביטויים של הנפש ומופעים ברורים של חרדה. לאורך הדרך היה ביניכם דיאלוג מכבד, סבלני, גם ברגעים מתוחים של אי הסכמה וקונפליקט. זה היה מרשים לראות ואני מאחלת לכם המון בהצלחה".