הסיפור הלא יאמן של מיקי וטל, חלק שביעי ואחרון

"ומה עם אמצעי מניעה?" אני שואלת יום אחד. שאלה שהגיעה עם ההבנה שבני הזוג התחילו לחיות חיים מיניים פעילים.

"אני תמיד גומר בחוץ. מיקי לא רוצה להשתמש בגלולות. כך היה תמיד בינינו במעט הפעמים בהן קיימו יחסי מין." מסביר טל. שלושתנו מחייכים. כך מובנת יותר יצירתם של ארבעת ההריונות בפעמים הספורות בהן קיימו מגע מיני מלא.

מהדברים עולים ש"ההגנה" היחידה היא למעשה פליטה מחוץ לגופה של מיקי.

"זו הגנה רק לכאורה, לא באמת. חשוב לי שתדעו. היות שנוזל מקדים (Pre-come) עשיר בזרע חי נפלט לפני האורגזמה והשפיכה המלאה במטרה לנקות את צינור הזרע. על נוזל זה אין לגבר שליטה, ולכן אין פה באמת הגנה. מיקי צפויה להיכנס להריון. חשבו אם אתם רוצים את זה בשלב זה של חייכם." הם מקשיבים ומסתכלים זה על זו.

"בנוסף, הצורך לצאת מגוף האישה ברגע ההגעה לאורגזמה יכול לפגוע אף הוא בתהליך ההתמודדות עם הפליטה המהירה. זה להיות מרוכז גם ברגע של המפגש עם נקודת האל-חזור מבלי יכולת לתרגל את השהייתה" אני מוסיפה.

בני הזוג הלכו לדרכם, ואני חשתי קצת מתוסכלת. הרגשתי שלאחר תהליך ארוך ומשמעותי יש פה איזו נקודה ממנה כנראה הם יתקשו לעשות שינוי.

ואכן, חודש לאחר מכן יושבים בני הזוג מולי ואומרים: "צדקת, מיקי בהריון!"

לאחר שמשפט זה נאמר, ובטרם התחלנו תהליך של סיכום וסיום, ישבנו כולנו מהורהרים, ואת החדר עטפה שתיקה. גם היום, מספר שנים אחרי, אני עדין חושבת לעצמי על הסיפור הלא יאמן של בני הזוג האלה. סיפור שתמציתו העיקרית היא אהבה. מיקי וטל הצליחו למרות 12 שנות סבל ארוכות לשקם את הקשר הזוגי, לחדש את אהבתם ולקבל תזכורת חיה על יכולתם להיות פוריים בכל מובן.