נמשך – לא נמשך? מה יש לי בעצם...

פרק ראשון מעולם מיניות להטבקי"ת.

"הרגשתי שאורן מתקרב אלי מאחור ונצמד אלי. ממש חשתי את הנשימה שלו על העורף שלי. את כל השערות הקטנות עומדות שם מרוב צמרמורת שהייתה לי. היה לי פתאום כל כך נעים. הגוף שלי חש ער, דרוך ונינוח בו-זמנית. לפתע הוא הושיט יד וליטף אותי בתחת. מיד קפצתי. מיד הרגשתי שאני לא רוצה... שזה לא מתאים לי. לא יודע למה. זה היה בערב יום כיפור, מהסביבה התחיל לעלות איזה שקט מיוחד. שאלתי את עצמי אם יש קשר בין הדברים. לא הייתי בטוח.

הסתובבתי ועמדתי מולו. לקחתי נשימה ארוכה, היישרתי אליו מבט וראיתי – שוב - את הבעת פניו המאוכזבת. "אורן, אתה יודע שאתה ממש חתיך בעיני" אמרתי. הוא הסתכל לתוך עיני במבט שואל. "יפה מבפנים ומבחוץ." המשכתי. "אני לא יודע למה אני לא כזה עף על מין. מעדיף מגע עדין, חיבוק, נשיקה. זה מספיק לי". לקחתי עוד נשימה עמוקה ושאלתי אותו למה הוא לא עונה לי.

אורן התרחק ממני. הלך לשבת על הכורסא הנוחה הזו ששנינו כל כך אוהבים. הוא השתבלל בתוכה. נראה שהרגע בו הרגיש קרוב אלי ורוצה אותי כל כך התמוסס לגמרי. הוא נראה לי די עצוב ואני חשתי בתוכי צביטה חזקה של אשמה.

לפתע הזיז את ראשו הצידה והתחיל לדבר כאילו הוא מדבר אל עצמו. "האמת שידעתי שהגעת לקשר הזוגי הזה שלנו בלי ניסיון בכלל. שהיו לך רק כמה התנסויות של נשיקות והתמזמזויות אבל לא משהו רציני. קיוויתי שעם הזמן תשתחרר, תרגיש יותר בנוח איתי, תתחיל לרצות אותי כמו שאני רוצה אותך. ביום כמו היום אני שואלת את עצמי אם זה קשור לזה שאתה דתל"ש...".

"אבל אני כן רוצה אותך השבתי כמעט מיד. אני ממש אוהב אותך. חושב שאתה באמת נהדר. הכי אני אוהב את הרגעים האלה של סוף היום שאנחנו מתכרבלים פה בסלון ואני מלטף לך את הרגליים. לא נראה לי שזה קשור" עניתי אבל המועקה התחילה להתפשט לי בחזה.

"כן, זה נחמד", הוא עונה, "אבל לא לגמרי מספיק לי. אם כבר מדברים - האם אתה עצמך יודע בכלל מה עושה לך את זה? מושך אותך מינית? כי אני כבר לא יודע בכלל איך להדליק אותך".

אני מושך בכתפי בחוסר אונים. לא אין לי מושג. מרגיש הכי פחות גבר מאי פעם. למרות הרקע הדתי שלי אני שלם עם עצמי שאני אוהב גברים. זה מי שאני. אבל, אני חושב לעצמי קצת במרירות, אמנם הומו, גבר אחר כאילו, אבל גם לנו יש איזה כבוד עצמי, דימוי של טורפים מיניים, עם תשוקה מינית בלתי נגמרת. אז איפה זה ואיפה אני...

למרות היציאה בשאלה, ואולי דווקא בגללה, אני אוהב את הזמן הזה של הרהור ומחשבה סביב יום הכיפורים. בונה בתוכי עמדה פנימית של חקירה וחיפוש. יודע שאני צריך עזרה. מטפל מיני שיאמר לי שאני בסדר, וש-"סוגיות של תשוקה מינית הן מורכבות. שאני לא לבד עם הבעיה הזו של קושי בתשוקה". מישהו שיעזור לי בחקירה ובהתבוננות, ללא שיפוט וביקורת ויצירת הקשבה לעצמי. אלה הן מילים גדולות אבל הן מוצאות חן בעיני. מקווה שאצליח להבין את עצמי, לא אפחד לאהוב את אורן גם בדרכים שהוא מחפש לאהוב אותי. אני פוחד שילך ממני למרות שהוא אומר שלא. הוא חשוב לי כל כך... אבל יותר מזה אני רוצה למצוא את עצמי. את התשוקה שלי, את היכולת שלי לאהוב ולהתמסר.