על פניו נראה שהכל כשורה. משק הבית מתנהל על מי מנוחות, אתם מקפידים לצאת לבלות פעם בשבוע ואפילו על סקס פעם או פעמיים בשבוע (ככל שהילדים מאפשרים כמובן). איכשהו, מרגיש שמשהו חסר.
החדשות הטובות הן, שלא מדובר בהרגשה חריגה. השנים הרבות יחד, הפרפרים שנעלמים באופן טבעי והשגרה שצועדים בה, כל אלו מדגישים – את העובדה שהוא שוכח לפעמים לפנות את הצלחת שלו, את
זה שהיא פשוט רואה הכל. זוכרים איך פעם זה לא הזיז לכם? או לפחות, ככה חשבתם.
הרגשות הללו מתעצמים ומועצמים ככל שעובר הזמן, שכן אנחנו כבני אדם לא מסוגלים להתעלם לנצח מדברים שמפריעים לנו. לכל אחד ואחת יש גבול. רגע לפני שהגבול הזה נפרץ ונוצר משבר, אני מזמינה
אתכם להקדים את המכה.
שהרי כיום כבר ידוע שטיפול זוגי לא נועד רק לאלו שחווים משבר או בעיה מסוימת. הוא מומלץ תמיד, בכל שלב ובכל זמן – לכל אדם שמעוניין להביט לעצמו (ובבן\בת הזוג) בעיניים, ולהיכנס לתהליך של שיפור
והעצמה עצמית בתוך המכלול, ומתוך כך תהליך העצמה של המכלול כולו.
למה קיימת התנגדות לטיפול זוגי מצידו או מצידה?
לעתים קרובות – יותר משנדמה, קיימת התנגדות לטיפול זוגי מצד בן או בת הזוג, מה שיוצר מחלוקת נוספת על כל הצרות. כשזה קורה, הצד שיזם את הרעיון לרוב נפגע מאוד ומרגיש שאין רצון הדדי לתקן את המצב. חשוב להבין שלא מדובר בהתנגדות לשם התנגדות או חוסר עניין לשקם את הזוגיות, אלא בכמה סיבות דווקא די מעוררות הזדהות:
• איך אדם זר יוכל לעזור לי? איך יכול להבין מה עובר עליי? זה רק טבעי להרגיש שזה ממש לא טבעי להכניס אדם נוסף למערכת היחסים, גם כשמדובר באדם שעבר הכשרה מקצועית כלשהי. יש משהו שמרגיש מאוד לא נעים בלתת לגורם שלילי "לשפוט", "להתערב" במערכת היחסים.
• שלא לדבר על זה שקשה מאוד לראות איך בכלל אותו אדם שלישי יוכל לעזור, כשכל הזמן הזה הפתרון נמצא בתוך הקשר ולא אצל איש מקצוע שלא מכיר את הדינמיקה הזוגית ולא יודע מה עבר על הזוג.
• מי אמר שיש בכלל בעיה?! – רבים מתקשים להביט למציאות בעיניים ולהודות בכך שהזוגיות נקלעה למשבר, להשלים עם התחושה שהיחסים 'נכשלו' (על אף שמוצעת כאן דרך להציל אותם), פחד מקושי ועוד.
חשוב לזכור שבסופו של דבר שניכם כאן כדי לגרום לזה להצליח, רק שלעתים קשה להסכים על פתרון.
כיצד להבין ממה נובע אותו חשש, ומהם הצעדים שיש לנקוט לאחר מכן כדי להפיג אותו?
הפתרון כמובן דורש סבלנות, הכלה, הקשבה ואמון.
תגובות