להסתובב בבית עם אזניות

"אני לא יכול להקשיב לה יותר" אומר ערן בכנות כשהוא מציץ בחטף לעבר זוהר אשתו. "זו הסיבה שאני מסתובב בבית עם אוזניות. זה התחיל כשהייתי נכנס הביתה ודבר ראשון הייתי שומע שאלות כמו "למה לא פינית את המדיח...? למה לא הורדת את הכלב??? אז בחרתי להתנתק" הוא מוסיף. זוהר יושבת לידו בשקט. לא פעם שמעה ממנו את הטענות האלה, את הקושי להקשיב לה, לשמוע את טון הדיבור החד שלה לטעמו.

היא ניסתה לשים לב, לפנות אליו בטון אחר, להתמודד עם הכעס והתסכול שלה עקב אי השתתפותו המתמשכת בניהול משק הבית. אך ללא הועיל. ערן התבצר בעמדתו ואינו מוכן להוריד עוד את האוזניות!

ואני יושבת מולם ושואלת את עצמי "מה עכשיו?" תוהה ביני לביני איך לתווך את המועקה העולה ומתפשטת בתוכי באזור הלב, את הלחץ בבטן שאני חשה. עולה בי גם כעס עליו וחוסר אונים – ואני מבינה שאני מחזיקה בתוכי את הרגשות שזוהר מרגישה במהלך השנה וחצי האחרונה.

משהו בדרך הזו של הניתוק שבחר ערן כל כך קשה לי. יש פה אמירה ברורה כל כך של "אני לא רוצה ליצור איתך שום דיאלוג" שהיא בעיני מעבר ל-"קשה לי עם הדרישות שלך". סוג של ויתור על הקשר ביניהם, וזו בעצם כנראה תמצית העניין. זה מה שמרגיש לי כל כך סופי ומוחלט.

בשיחה אחרת, עם בני זוג שונים, אומרת לי טניה על התנהלותו של סרגי בן זוגה: "אני לא יכולה להגיע אליו. גם כשהוא מסתובב בבית ומסדר את המטבח. הוא תמיד עם אוזניות, מקשיב לאיזה פודקסט. כך יוצא שלא אני ולא הילדים יכולים באמת לפנות אליו. לפעמים מנסים אבל ההרגשה היא שאנחנו מפריעים לו. זה לא נעים...".

בפעם הזאת אני חשה קצת אחרת. בתחילה עולה בי הבנה מסוימת כלפי סרגי. הרי יש משהו בהקשבה לתוכנית, לסיפור מוקלט או לפודקסט שממתיק את זמן העבודה השגורה בבית. בה בעת, אני חשה את תסכולה, את אי הנעימות שלה ושל ילדיה המסתכלים על האב מסתובב בבית עם אוזניות. מנותק, מצוי במעין מציאות פרטית משלו. לא נגיש ליצירת קשר.

נראה שהמציאות הפוסט-מודרנית שבה אנו חיים מהדהדת בתוך חדר הטיפולים במגוון צורות ודרכים. אחת מהן, חדשה עבורי, היא השימוש של אחד מבני הזוג באוזניות במטרה להתנתק. אצל ערן וזוהר מקבלות האוזניות ערך סימבולי עצום המעיד על הקושי הגדול בתקשורת ביניהם, על המרחק שנפער, על חוסר התקווה בלשקם את הקשר.

אצל סרגיי וטניה הן מעידות על הצורך הגדול שלו בריגוש ובעניין בתוך חיי היומיום השגורים, עד שמבלי משים הן הופכות לחיץ בינו לבין משפחתו. כך או כך כדאי בעיני לשים לב למקומות בהן השימוש הקל באביזרים שונים כמו אוזניות/סלולרי/ טאבלט כזה או אחר הופכים אותנו לסוג של "אי", ובאים על חשבון התקשורת, הקשר, ההרגשה של ה"ביחד".