יום הנשים הבינלאומי חל בשבוע שעבר, ובכל זאת ארצה לשתף במחשבות נוספות שחלפו בראשי מאז. שהרי ביננו, אלו נושאים שטורדים את מוחן של נשים רבות לכל אורך השנה.
"אני לא יכולה יותר עם הביקורת, התוקפנות הסמויה, ההתחשבנות" אומרת לי דפנה (38). "הכול נסגר בתוכי, וגם המיניות שלי ממש כבתה. לא נעים לי אבל אני לא יכולה לשאת אפילו מגע הכי קל שלו בכתפי. לא נעים לי להגיד מה שאני באמת מרגישה. זה הרי כל כך מעליב. אבל, כבר איני יכולה להחזיק זאת בתוכי. האמת חייבת להיאמר או שאני אכנס לדיכאון". דפנה משתתקת בעצב נחרץ, מישירה מבט אלי, מחייכת מעט במבוכה. הרבה זמן חכתה להשמיע דברים אלה שמהדהדים בתוכה מזה כעשור שנים.
"הוא מתנשא מעל אחרים, מתחשבן. כמו אימא שלו" אומרת יעל (56) בשיחה אחרת. "זה כיבה אותי בהדרגה. כבר 25 שנה אנחנו ביחד והיום אני רואה אותו בעיקר כחבר טוב, לא יותר מזה. היום אני לראשונה מוכנה להתמודד עם האמת הזו בגלוי", היא מוסיפה. יעל חיה עם המציאות הזו כבר כעשרים שנה ויותר. כבר מתחילת הקשר היא נוכחה לדעת שקשה לה עם היבטים שונים באישיותו ובהתנהגותו של בן זוגה יואב. בה בעת, היא לא מהרה לקום ולצאת מהקשר בגלל שהוא גם חבר טוב ומפרנס מצוין. היבטים שנכנסים גם הם בחשבון בתוך פאזל החיים של כולנו.
לאחרונה אני פוגשת יותר ויותר נשים המביעות רחשי לב דומים. תחושות ורגשות של שנים במהלכן הרגישו שהן חיות על פי רצונו של בן הזוג (קשה לי עם המילה "בעל" אני מודה, למרות שהיא הכי מתאימה בהקשר הזה). שנים ארוכות בהן השתדלו לנקות את המטבח בדרך שהוא אוהב, להישאר בבית ולא לצאת בערבים לספורט או עם חברות, להתאים את עצמן. עד שאינן יכולות עוד!
דפנה ויעל (שמות בדויים) כרגע בשלב של להפר את ההשתקה. הן מייצגות בעיני יום נשים אחר. הוא לא נחגג בצהלות שמחה ובזרי פרחים. יום נשים המתבטא במה שנאמר בגלוי לבן הזוג לחוד ואף בחדר הטיפולים. אולם התנועה הזו בה הן מחליטות לומר את אשר על ליבן, להיות נאמנות לעצמן, היא בעיני עוד ביטוי חשוב לזכויות נשים להשמיע את קולן - גם במסגרת קשר ארוך וממוסד כמו נישואין. זה לא מובן מאליו היות שבמשך שנים רבות היו (ועדין יש) ציפיות מנשים לרצות, לשתוק, לקיים יחסי מין כש-"הוא רוצה". להתאים את עצמן.
מדובר בתנועה אמיצה, מלאת חששות ופחדים אבל גם בהרגשה נחושה שמגיע להן לחיות את חייהן על פי רצונן. להתחשב בילדים, בבית, ברגשות הבן זוג שכבר נפרדו ממנו רגשית אבל להיות נאמנות לעצמן. תנועה המעוררת בי השתאות וכבוד, הערכה ורצון לעזור.
Commentaires